בענין רוב יינה שלמדינה – חמר מדינה (הלכות שבת פכ"ט הל' יז אות נ)
לק"י א י"ז סיון תשע"ז
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
א) כתב מארי "בימינו אנו רוב יינה שלמדינה בירה קוניאק ערק למיניהם". האם מארי הבין בדברי רבנו "שרוב יינה שכר" שהכוונה *כל* יין המֲשַׁכֵּר ורק נקט ב"בירה קוניאק ערק למיניהם" כדוגמאות לחמר מדינה?
ב) האם הנ"ל שכתב מארי נכון רק למדינת ישראל?
ג) איך נקבע מה לא בגדר *רוב* יינה שלמדינה? כי רוב בני אדם אינם משתמשים בקוניאק ואעפ"כ כלל מארי אותו, ולכאורה זה קשה כי ביאר מארי את המיעוט "רוב יינה שכר" – "כלומר אע"פ שהוא חמר מדינה ודרך למזגו במסבאות אם אינו רוב יינה שלמדינה אין מבדילין עליו."
ד) מה הדין להבדיל על מיץ ענבים ללא שום אלכוהול לפי מארי? כי אינו מֲשַׁכֵּר ומארי כתב " ”חמר מדינה” בעינן שיהא דרך המיסבים לשתיה דרך שכרות" אולם ראיתי כתוב "מותר לכתחילה להבדיל על מיץ ענבים מפוסטר" ולא ידעתי אם זה גם ע"פ שיטת מארי.
בכ"ר
שמעיה אפל
א-ב. מארי כתב דוגמאות לחמר מדינה במדינת ישראל. אני מניח שקוניאק וערק הם גם חמר מדינה בהרבה מדינות, ואולי גם בירה לבנה.
ג. "רוב יינה" אין הכוונה שרוב בני האדם שותים קוניאק, או ערק, אלא שרוב המשתמשים במשקאות משכרים באותה מדינה, משתמשים במשקאות אלו. ועל כל פנים, בחנויות שלא אותה מדינה, מציגים משקאות מסוימים כהמשקאות המשכרים.
ד. מיץ ענבים נחשב ליין, ואף שאין בו אלכוהול, הוא יין. הצורך בכח השכרות שבמשקה, הוא דוקא, משקה שאינו יין, שאז בגלל שהוא משקה משכר, ובגלל שהוא באותו מקום נפוץ כמשקה משכר, הוא נחשב מבחינה הלכתית כחמר מדינה.
ה. אשר למיץ ענבים מפוסטר, לכתחילה הוא נחשב ליין מבושל, ולכן אין לקדש עליו, אבל ניתן להבדיל עליו, ולברך "שהכל". היו זמנים שמארי הכשיר יין מפוסטר לא בדרגה גבוהה, לקידוש, בשעת הדוחק.