שלום הרב.ידוע לי מתשובות של הרב שמנהג בתימן היה שרק החכמים והזקנים היו הולכים בציצית בדרך עיטוף.שאלתי היא אם כיום יהודי שרוצה ללכת עם ציצית לדעת רבינו כל היום רשאי? וכן לגבי תפילין שרבינו כתב שכל אדם צריך שישתדל שיהיו מונחים עליו כל היום.( דלא כדבריו בציצית שאין ראוי לאיש חסיד לפטור עצמו)האם כיום יהודי שרוצה לקיים את דברי רבינו רשאי? ולגבי חליטה.למה בשר טחון לא מועיל לו חליטה? וכן האם יש חילוק בין חתיכה גדולה לקטנה לשיעור הזמן? ובין עוף לבשר?או שהגדר כפשוטו עד שילבין מבחוץ מה שבחזה עוף למשל קורא בתוך רגע ואין הכי נמי מיד יכול להוציא?( בחזה ) או שיש שהות זמן כל שהיא? וכן למה אנו לא חוששים לחתיכה אחר מליחה ולכך שהבשר מגיע אלינו בכלי שאינו מנוקב.שהרי לכאורה לדעת רבינו הציר שהבשר מוציא אסור עד שיחלוט ולכן זאת בעיה וכן לגבי החתיכה מותר רק אחר החליטה וצריך לצלות לכאורה את מקום החתך.( ואולי מכיוון שלפי מורי רואים את זה כחתיכה לפני מליחה שהרי עדיין לא יצא כל הדם לפי סימן השאלה שמורי הציב בדברי המהרמ"ח מהמהרי"ט בציון יח על הלכה י פרק ו )וכן מה הראיה שחליטה מעכבת לדעת רבינו שהרי בכבד כתב שאין זה מעכב מכח מנהג ישראל להבהבו.ומה שכתב מורי:"ששאר בשר חולטין כמה חתיכות ביחד וכבד צריך לחלוט כל חתיכה לבד".פירושו שלכן נהגו ישראל להבהב מכיוון שזו טרחה גדולה לחלוט מכיוון שצריך כל אחד בנפרד?אם כך בגלל סיבה קלושה זו התירו,מוכח לכאורה שאין החליטה מעכבת וכ"ש אחר הדחה ומליחה והדחה.ועוד שהתיר אפילו חליטה שלפני( ע"י הבהוב)וכ"ש שיסבור שאין זה מעכב בדיעבד באחרי.( שהרי רבינו לא הזכיר בדיעבד אם אינו חלט אסור וכן כתב"אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מלחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה"ולא הזכיר חליטה רק אח"כ)וכן רציתי לשאול על הראייה של מורי מהלכה יז האם אי אפשר לפרש שם שמלח את העוף כשהבשר והביצים היו בתוכו שהרי לא כתב אסורים מפני שלא חלט.?( מה שהיה לכאורה נדרש לפי מורי אם זאת הראייה שבדיעבד אסור )ונפק"מ לאירוח שאוכל אצל אחרים וכו.כמו ששמעתי מכבודו באחד השיעורים שבאירוח אפשר לסמוך על עיקר הדין.אפילו בכשרות רגילה אם המארח אינו מאפשר אחרת.( לענין כשרות ולא לענין חליטה)ושאלתי למה לא נגיד כך גם לענין חליטה?מחילה על האריכות.אשמח לתשובות מהרב על השאלות כי צמא אני לדברי חכמים וה' חפץ למען צדקו.בתודה מראש ובברכה רבה.ובהערכה עצומה.