שלום עליכם וישר כח להרב על השיעורים!
לשמחתי לעיתים יוצא ואני מצליח לצפות בשיעורי הכולל באינטרנט.
בעבר עסקתי למעשה במלאכת עיבוד גוילים בשיטות המסורתיות ובחומרים מן הטבע בלבד.
ולכן נהנתי מאד לצפות בשיעור האחרון בנושא העורות ואני מאד שמח מכך שיהא עכשיו סדרת שיעורים בנושא כשרות הס"ת.
ולהלן שתי שאלות שנתעוררו לי בנושא זה וגם נזכרו בשיעור האחרון.
מארי היה מברך על תפילין לא עפיצים משום עת לעשות להשם,
כיצד ניתן לברך על התפילין של הסיד שהרי הם כותבים על חלק העור שלהרמבם הוא קלף ואילו לרבינו תם והשוע זה בכלל דוכסטוסטוס ופסול?
יוצא שלשני השיטות פסול.
להשוע הפוסק כרבינו תם לעניין חלוקת העור פסול כיון שנכתב על מה שנקרא לשיטתו דוכסטוסטוס שהוא החלק הפנימי של העור לשיטתו,
ואילו להרמבם אמנם נכתב על הקלף אבל אינו עפיץ!
יוצא איפא שפסולים לשני השיטות.
אני מבין את הסברה לומר שעדיף להניח פסול מאשר שתשתכח תורה מישראל אבל מה הסברה להתיר ברכה?!
ועוד שאלה.
מארי כותב בהערה יז בפרק א מהלכות סתם שחייב לדאוג שהעורות יומלחו על ידי יהודי במליחה שלאחר ההפשט כי אחרת זה נחשב לעיבוד גוי ופסול לסת לשיטת הרמבם דלא כהרא"ש.
שאלתי.
למה מארי אומר כך שהרי המליח שכתוב בגמרא זהו המליח *שלאחר* כל תהליך הסיד והוצאת השערות וההשרייה בצואת כלבים או יונים, ולא במליח שמיד לאחר ההפשט.
הרי מבחינה מעשית המליח שלאחר ההפשט אינה חובה בכדי לעשות גויל טוב אלא מבחינה מעשית ניתן להכניס העור מיד לאחר ההפשט לסיד ולהתחיל במלאכת העיבוד ואין מליח זה שלאחר ההפשט אלא בכדי לשמר את העור עד מתי שיתחיל בעיבוד.
ישר כח עצום על כל העיסוק בנושא!
ברב הערכה