לכבוד הרב הגמרא בבא בתרא נז, ב דנה בעניין הסתכלות על נשים שעומדות על הכביסה. הגמרא מביאה את הפסוק "ועוצם עיניו מראות ברע" ואומרת שמדובר על זה שאינו מסתכל על הנשים שעומדות על הכביסה. ואז שואלת הגמרא על איזה מקרה מדובר. אם מדובר על מקרה שיש לו דרך אחרת ובכל זאת הוא בוחר ללכת בדרך הלא צנועה אז הוא רשע. ומפרש הרשב"ם שהוא נקרא רשע אפילו אם עוצם עיניו כיוון שהיה לו להרחיק מן הכיעור כמו שאמרו חכמים בחולין מד, ב "הרחק מן הכיעור". והרי המסתכל במקור הדברים במסכת חולין מד, ב רואה בבירור ש"הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" זה מידת חסידות ועצה טובה. וכך כתבו בפירוש הראשונים. (עיין תוספות שם, תוספות הרא"ש יבמות כה, ב ובאנציקלופדיה התלמודית בערך "חשד" הוא מביא סוללה של ראשונים שמסבירים שזה לא מצד הדין. וכן מוכח מפשט הגמרא) לדוגמה הנה לשון הריטב"א ביבמות כה, ב: "מ"ש מהא דתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר. פי' דכיון דבשעת העדות לא נתברר שהיו נוגעים בעדות לא פסלינן השתא למפרע מספיקא דדילמא ההיא שעתא לאו מהאי טעמא אסהידו, ואע"ג דקתני התם אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ההיא לעצה טובה ומידת חסידות, " והשאלה היא : אם איסור הרחק מן הכיעור הוא ממידת חסידות, מדוע הרשב"ם קורא למי שעובר עליו בשם "רשע"? (שהרי הרשב"ם מפרש שם שאם יש דרך אחרת והאדם הולך בדרך הלא צנועה הוא נקרא רשע אע"פ שהוא עוצם את עיניו, בגלל שלא הרחיק מן הכיעור)