חסרים פרטים בשאלה. אני מניח שאתה היית שליח של חברים לקנות פיצות. ונניח לרגע את המימון שקיבלתם מן השיביה, ונתאר לעצמנו שחבריך ואתה מימנתם כל התמורה. אם שיטה זו של הנחה ע"י קניית מגשים ידועה לחבריך ולך, רק לא ידעו בדיוק את היקף ההנחה, הרי שהעודף מגיע לכל אחד מבריך ולך בשווה. אבל שיטה זו לא היתה ידועה לחבריך. וכל אחד שילם שלושה שקלים. כי זהו המחיר הקצוב של כל פיצה, וכשהגעת ניתנה לך הנחה כפי שתיארת ההנחה מגיעה. חסרים פרטים בשאלה. אני מניח שאתה היית שליח שלח חבריך לקנות פיצות להם ולך. וכל אחד שילם את חלקו. ואתם נקראים בעל המעות. ונעזוב לרגע את השתתפות הישיבה במימון. הרי לפי ההלכה (שו"ע, חו"מ, קפג, ו) אם המחיר של הפיצה קצוב וידוע, התוספת שניתנה היא לבעלי המעות, דהיינו לכל תלמיד. ולשליח אבל במקרה דנן השליח הוא כמו כל תלמיד, ואם המחיר לא קצוב, התוספת היא רק לבעלי המעות, ולא לשליח, אבל במקרה דנן, השליח הוא כמו כל התלמידים. נראה לי שהמימון של הישיבה הוא דמי השתתפות, שהיתה ניתנת בכל מקרה. ולכן צריך לנכותו מן הסכום הכולל ואת העודף להחזיר רק לתלמידים.