הלל ויום העצמאות
שלום לרב רצון.
בהלכות מגילה כתב רבנו שקריאת מגילה היא תקנת נביאים. בהערה שם הביא מורי שאין לנו לחדש חגים מליבנו אלא רק אם יש בין המתקנים גם נביאים. בהלכות חנוכה כתב רבנו שתקנו חכמים ימים אלו בהלל והודאה. מספר שאלות לי:
א.כיצד תקנו חכמים את החנוכה הרי לא היו ביניהם נביאים (חגי זכריה ומלאכי אחרוני הנביאים הם)?
ב. לעניין אמירת הלל ביום העצמאות, דעת מורי היא שאין אומרים הלל כלל משום שאין אומרים הלל בכל יום, אך גם לא אומרים תחנון. במה שונה כח הרבנות הראשית בימינו מכח חכמים בימי בית שני לעניין קביעת הלל? האם נצרך בית דין שחל עליו דין 'סמיכה' על מנת לתקן אמירת הלל?
ג. הנימוק עליו מסתמך מורי - אין אומרים הלל בכל יום - במחילה מכבוד תורתו, דחוק הוא במקצת שהרי יום אחד בשנה איננו "כל יום". גם אם נניח שיש כאן אמירה תאורטית שאילו היינו מקילים באמירת הלל, כל אחד ואחד היה אומר הלל על נס שקרה לו ואם כן היינו אומרים הלל מספר רב פעמים בשנה, הרי שכאן המצב שונה: זו הפעם הראשונה שיש נס כה עצום לעם ישראל כעם שלם ולא כקהילות נדחות, וכן נס זה העניק ריבונות יהודית לעם היושב בציון - ריבונות שכמותה לא הייתה מאז מלכו בית חשמונאי בבית שני. כך שאין מדובר בהקלת ראש בתיקון ההלל ביום העצמאות אלא במצב יחודיי מזה אלפי שנים.
ד. מדוע גומרים את ההלל בכל יום מימי החנוכה הרי אין קרבנות שמתחדשים בימי החנוכה? יורנו רבנו.
הנביאים שהיו בקביעת פורים הניחו את היסוד לקביעת חנוכה. כי יש לשני ימים אלו מכנה משותף. ומאחר וחנוכה הותקן ע"י סנהדרין בהסתמכות על היסוד שקבעו כנביאים בעניין המגילה, היה תוקף לחיוב לגמור את ההלל בחנוכה. מארי לא אמר הל ביום העצמאות לא בגל שלא הכיר בחשיבות נס התשועה. לא בגלל שאמירת ההלל כחובה, יכולה להיקבע רק ע"י הסנהדרין. ואפילו הלל בדילוג שיסודו במנהג, לפי הרמב"ם יחיד אינו אומרו. כלומר יש דין מיוחד להלל באמירתו, משום שהוא המנון האמונה. ולא כל הרוצה ליטול את ה' יטול.