אכן דברי הראבי"ה נדחו ע"י מרן הב"י, או"ח, תפט, בגלל שכל הספק של הראבי"ה התעורר לפי הבנתו של הראבי"ה, שספירת העומר בזמן הזה דאורייתא. וספיקא דאורייתא לחומרא. והב"י לשיטתו שהספירה בזה"ז מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא. אבל על כך העיר הפר"ח, או"ח, תפט, שהרמ"א שסובר שהספירה בזמן הזה דאורייתא, היה לו להגיה כנגד המחבר ולא עשה כן. ולכן הפר"ח השיג על עצם שיטתו של הראבי"ה, שהעלה אפשרות שאם הסופר חשב בדעתו בזמן ה ברכה את המספר הנכון, ובפועל אמר מספר שאינו נכון, שעלתה לו ספירה, ועל כך תמה כיצד יעלה על הדעת שספירה בלב הויא ספורא. וכן הוא תמה, שלפי הראבי"ה אם חשב בזמן ה ברכה מספר שאינו נכון, ובפועל הוא אמר את המספר הנכון, שחוזר ומברך וסופר. והרי כבר אמר את המספר הנכון. וסיים הפר"ח: "סוף דבר דהני מילי דראבי"ה אית בהו תירהי ולאו סמכא נינהות" וחלק עליו הלכה למעשה, ולא בגל שהפר"ח סובר שהספירה בזמן הזה מדרבנן, אאל בגלל השגות ענייניות לעצם ההשוואה של הפר"ח מהסוגיא, ברכות, יב, א, בעניין ברכת השכר והיין. אם פתח אדעת דסברא ובירך על היין וכו'. ונראה שדברי הפר"ח מתאימים לשיטת רבינו הרמב"ם שאע"פ שסובר שהספירה בזה"ז דאורייתא, גם אם פתח אדעתא לספור מספר נכון וספר מספר שאינו נכון, שחוזר וסופר. וכן שאם פתח אדעתא לספור המספר שאינו נכון וספר המספר הנכון, שאינו חוזר וסופר. והייתי מוסיף הסבר כדי לחזק את דברי הפר"ח. שהנדון בגמרא ברכות, יד, א, הוא בברכות הנהנין ובברכות שבח. ולא בברכות המצוות, ויש הבדל בין שני סוגי הברכות. הבדל אחד כבר נזכר ע"י הפר"ח, שאם פתח על דעת לספור המספר שאינו נכון, וספר את המספר הנכון, שיצא ידי חובתו. כי לא יהא אלא כמי שלא בירך, וברכות המצוות אינן מעכבות. ועוד הייתי מוסיף ברכות המצוות הם על כללות המצווה ולא על פרטיה ודיניה. הגע בעצמך שאדם בירך לשמוע קול שופר וחשב לתקוע בשופר של יעל כי הוא חשב שיוצאים ידי חבוה בקול של שופר יעל, ובא אדם בשופר של איל, כלום לא יצא ידי חובה משום שבשעת הברכה חשב לתקוע בשופר של יעל. דברים אלו לא מתקבלים על הדעת. ראיה לדבר שבגמרא ברכות, שם, דנו בברכת הנהנין והביא ראיה מברכות ק"ש, שהן ברכות ארוכות פותחות בברוך וחותמות בברוך, ומדוע לא הביאו ראייה מברכות המצוות, שהן ברכה קצרה כמו ברכות הנהנין, ולפי הנדון של הראבי"ה. אלא על כרחך שאני ברכות המצוות מברכות הנהנין מברכות השבח. ודק. כי קצרתי בדבר.