אגרות הרמב"ם, ברכת הגומל לנשים
לק"י לכבוד מו"ר הרב רצון הי"ו אחדש"ה, יש לי מס' שאלות (שוב, מצטער על ההטרחה)
1) ע"פ אגרתו של הרמב"ם אל ר' יפת הדיין מגולל רבנו את פרשת טביעת אחיו ושזה גרם לו לחלות במשך שנה תמימה וכן מצויין שהוא התאבל על אחיו שנים רבות (כשמונה), איך זה מסתדר עם מה שהרמב"ם בעצמו פוסק שאין לבכות על המת יותר מידי. נראה כאילו הרמב"ם הרציונליסט הגדול "נשבר" "רגיש" מידי או שגם האגרת הזאת מוטלת בספק? כמו האגרות לחכמי צרפת?
2) כידוע אישה יולדת בתימן לא ברכה הגומל מפני הצניעות ונראה שהרמב"ם לא חייב (אם איני טועה). האם ראוי בדורנו שנשים תברכנה, לשיטתנו?
תודה, כבוד הרב (במאמר מוסגר, נולדה לי בת לפני כשלושה שבועות, לכן נעדרתי מהשיעור ביום שישי האחרון וגם זה שיבוא אלינו לטובה, אחזור במהרה בלנ"ד). חודש טוב
1. כנראה בגלל שהוא היה משענתו הכלכלית (בהיתר). דבר שאפשר לו ללמוד וללמד.
2. אין האישה מברכת ברכת הגומל, לפי מנהג תימן. כי כל כבודה בת מלך פנימה. וברכת הגומל מברכים בפני עשרה מישראל, ושני זקנים. ולפי מושגי הצניעות של יהודי תימן, אין לנהוג כן גם לא בעזרה. ואין מקום לשנות מנהג זה.