אין סתירה! כי מארי העיד בפ"ה מהלכות שבת, שבתימן קיבלו את השבת בעת אמירת מזמור שיר ליום השבת. אבל מי שבמכוון לא קיבל עליו את השבת באותה עת, עדיין מותר הוא בעשיית מלאכה. לעומת זאת אם כבר קידש, גם אם קידש מבעוד יום, אמירת הקידוש היא קבלת שבת. ונאסר עליו לעשות מלאכה מדין נדר, מכיוון שקיבל שבת וקידש את היום, אבל עדיין יום הוא לדברים שצריך לעשותם בלילה, כמו ספירת העומר ואכילת מצה ומרור ואף סעודת שבת. שאדם יכול לאסור עצמו מדין נדר ואינו יכול לשום אור לחושך וחושך לאור. דברי מרי, שבת, כט, אות לב.