לפי עקרון הדין - מותר. האם גם לפי המנהג? לענ"ד - מותר. ראשית גם כשיש ספק אם המנהג חל בעניין מסוים, הולכים לפי עיקר הדין. עיין שו"ת יביע אומר, ח"ב, או"ח, כג, אות טז. שנית, לענ"ד בגמרא תענית, כט, א, הביעו ספק מתי היה ראוי לקבוע את הצום, האם בתשעה באב שבו החלה הפורענות, או בעשירי, שבו עדיין נמשך הצתת ביתה מקדש. והוכרע בתשיעי, לפי התחלת הפורענות. ותמוה שלא קבעו בתשיעי ובעשירי, שהרי בירושלמי, תענית, פרק ד, הלכה ו, מצאנו חכמים שהתענו בתשיעי ובעשירי. והתשובה לכך, אין גוזרים על הציבור גזירה שאין יכולים לעמוד בה, במיוחד שיש בה סכנה לבריאות בני אדם. צא וראה שיום הכיפורים לא נהגו בו בגלות שני ימים מחמת הספק כשאר ימים טובים. והתנהגות אמוראים בירושלמי היא הנהגת יחידים. לכן אף שיש מקהילות ישראל שלא נהגו לאכול בשר ולא להסתפר עד עשירי באב אחר חצות, אין להוסיף על כך ברמת הכלל, להבדיל מן היחידים. איסור נישואין במוצאי תשעה באב, הוא גזירה על הכלל. ואין לגזור גזירה כזו. אם יחידים ירצו להימנע מכך - לחיי. אבל אין לאסור, ואפילו מתורת מנהג. כמובן, יש להמתין עד צאת הכוכבים, ורק לאחר מכן יש לאכול ולשתות בתום הצום, ורק לאחר כל אלה להיערך לחתונה. הנישואין שעליהם אני מכוון דבריי, עצמם של הנישואין כדת משה וישראל. לאו דווקא התזמורת. לא שיש בכך איסור, אם כי אפשר שאין זה ראוי, אבל נפקא מינה לאורחים. האורחים רשאים בהחלט להשתתף בשמחת הנישואין, שהוא הקידושין והחופה. ואפילו סעודת מצווה, אבל אם אין להם יכולת נפשית להשתתף בעת התזמורת, יכולים הם לפרוש.