לק"י שלום לכבוד הרב!
אנו מודים לרב שתורם לנו מתורתו. דעת הרב חשובה לנו מאוד. אנו נשואים מזה 30 שנה ולנו ילדים בוגרים. מאז שנישאנו גרנו במגרש של הורי אשתי היות והם היו לבד ( יש לה אחות אחת שגרה רחוק). בנינו שם את ביתנו מכספנו אנו. עד היום כל השטח רשום על שם חמי ולא על שמנו. הדבר לא הפריע לי כלל היות ותחום הרכוש אינו מטריד אותי ובסה"כ אני נמצא במקום מבטחים. אך למרות כל זאת במשך שנים הורי אשתי לא נתנו לי הרגשה שביתם ביתי וכל מה שעשיתי (שיפוץ/ גינה ) שהיה בידיעתם, תמיד היה להם על מה לכעוס ולהעיר. תמיד הבלגתי ואף פעם לא התחצפתי. בשבוע האחרון עשיתי שיפוץ מסוים שאץ הוא היה בהסכמתם, הם לא הבינו דבר מסוים וכעסו מאוד. חמי צעק עליי וטען שאני מנסה לרשת את אדמותיו. נפגעתי מאוד מאוד היות ואני לא כזה (ואף אשתי מעידה על כך). בעקבות כך אמרתי לאשתי שאני מעוניין לעבור דירה. כמובן שההחלטה קשה בידיה היות ואלו הוריה המבוגרים והיא חוששת מבריאותם וכד.. הייתי נחוש בדעתי אך בעקבות הפצרותיה של אשתי ואביה שביקש את סליחתי והביע חרטה (ולדבריו עשה טעות גדולה), אמרתי לאשתי שאני מסכים להשאר (למרות שהרגשתי רעה ) באחד מן התנאים הבאים שהיא תבחר: שתאמר לאביה שאני מוכן לקנות את השטח עליו אנו מתגוררים או שתשאל אותו מהו החלק שלה ומה של אחותה או שתבקש ממנו שיחתום לה רק על הבית בו אנו גרים אפילו בלי גינה. לטענת אשתי היא לא מסוגלת לדבר על אף אחד מן התנאים הבאים. שאלותיי:
א.האם מותר לבקש מאדם מבוגר בחייו לכתוב צוואה? האם אין זה מכובד?
ב. מה דעת הרב? מה עלינו לעשות? יש לציין שהנושא בוער מאוד בקרבנו ויוצר מתחים רבים כמו כן, דעת הרב חשובה לאשתי ולי. הערה - הניסוח הנ"ל נכתב על ידי וע"י אשתי וכל הנתונים אובייקטיבים לחלוטין.
בתודה מראש ותבורך מפי עליון