חצר היא מרחב סמוך לבית ונועד לשימושי הבית. ואם אותה החצר היא משתמרת, הרי היבולים הנכנסים לתוכה דרך השער הם נקבעים למעשה, ואסור לאכול בה עראי. בעוד שהגינה היא מרחב שנועד לזרעים ולנטיעות ולא לשימושי דירה, ואפילו שהיא גינה משתמרת, מותר לאכול ערכאי בתוכה יבולים שנתלשו, ואפילו נגמרה מלאכתן, עד שיקבעו למעשרות. על פי זה גינה שהיא סביבות הבית, אם היא קטנה והיא נועדה לשימושי דירה, אלא שיש בה נטיעות, דינה כחצר. ואסור לאכול בה עראי. שהרי גם בחצר, יש פעמים אילן, ואוכלים בו פרי אחד אחד, בלי תרו"מ, אבל אם גינה זו משמשת בעיקרה לצורך גינה ולא לשיושי דירה, הרי דינה כגינה, ומותר לאכול בה עראי, עד שיהובלים ייכנסו לבית, שהרי חצר שעדרו אותה, יש ומשתנה מעמדה לפי ייעודה החדש, דהיינו שהיא הופכת להיות גינה, מעשרות, ד, יד.