גם לרמב"ם (ק"ש, ג, ד), וגם לשו"ע (או"ח, פה,
ב) הרהור כדבור, לעניין שאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים, בית הכסא או בית המרחץ. הגר"ע יוסף מתייחס לאמבטיה כחדר אמצעי של המרחץ, שמותר שם להרהר בדברי תורה. הואיל והאמבטיה היא בדרך כלל נקייה, ועושים בה שימושים שונים מלבד רחצה, כך שלא תמיד נמצאים שם ערומים. כי גם בחדר האמצעי של המרחץ יש ערומים ויש לבושים. מובן שהוא התייחס רק לאמבטיה שאין בה בית הכסא. ואחרי בקשת המחילה צ"ע בעניין השוואת האמבטיה לחדר האמצעי של המרחץ. כי במרחץ יש שלושה חדרים. חדר אחד רק לרחצה והנמצאים בו ערומים. ושם אסור אפילו להרהר בדברי תורה. וחדר אמצעי להלבשה. מקצתם ערומים ומקצתם לבושים, ושם אסור לדבר דברי תורה ומותר להרהר. והחדר הראשון, חדר הכניסה שכולם לבושים. ושם מותר לדבר דברי תורה. אבל האמבטיה היא החדר שבו מתרחצים. ולעולם מתרחצים ערומים. אלא שיש ונכנסים לאמבטיה לצורך ריפוי וקישוט. האם בגללם יהא מותר להרהר בד"ת באמבטיה? הגע בעצמך שיש מרחץ בן חדר אחד בלבד. ושם מתרחצים ובו מתלבשים ומתפשטים. האם בגלל העובדה שנכנסים אליו כשהם לבושים מיותר להרהר שם בד"ת? ואשר להרה ד"ת כשהוא ערום, עיין מג"א, או"ח, פה, סק"ב, שיש מקילים מאשר מרחץ. ויש אוסרים. ולכן נלענ"ד שצריך להימנע מהרהור בד"ת כשאדם מתרחץ באמבטיה.