גיזום עץ ע"ח ועד בית לצורך הקמת סוכה פרטית
שלום לרב רצון ערוסי,
אני יו"ר ועד הבית בבניין משותף. בכל הדירות יש אפשרות לבנות סוכה קטנה. שכנים המעוניינים בסוכה גדולה יותר, בונים אותה בחניה המשותפת. החניות אינן צמודות לדירות, (אין חניה פרטית לאף דייר), אלא משותפות לכל דיירי הבניין. מספר הדירות גבוה ממספר החניות. השימוש בחניות על בסיס "כל הקודם זוכה". פנה אלי דייר בבקשה לגזום עץ המצל על החניה, בטענה שהוא בונה שם סוכתו מדי שנה, אך העץ פוסל אותה. אמרתי לו שאבדוק את העניין. מברור שערכתי עם הועד הקודם, מתברר כי בכל שנה מתעורר הויכוח הזה מחדש, ולמיטב הבנתי, הוא גוזם לבסוף את העץ על חשבונו. עלות הגיזום - 300 ש"ח. לצורך השוואה, מסי ועד בית חודשיים הם 150 ש"ח לדירה, וכלל הגביה החודשית עומדת על 3600 ש"ח. בדקתי את השטח. ישנן שתי חניות שאינן תחת העץ, אך השכן טוען כי ישנם יותר משני דיירים הבונים סוכתם בחניה בצד זה. הצעתי לו צד אחר, אמר שיש שם שמש וחם. הצעתי לבנות את הסוכה בקצה החניה ולמקם אותה במרחק מה מהעץ, אמר שהדבר יפריע למכוניות וחזר על בעיית החום בסוכה. השיקולים שלי בעד היו - כל השכנים דתיים, סוכה היא צורך של כולנו, וישנן הוצאות שמוציא ועד הבית על אף שהן משרתות שכן אחד או מספר מצומצם של שכנים (זיפות וסיוד הגג, למשל). השיקולים שלי נגד - זוהי קופה ציבורית, יש לו פתרונות אחרים, גם אם פחות נוחים, ואינני בטוחה שטובת כלל הדיירים היא לגזום את העץ, מאחר שהוא מצל על החניה. די בכך שהוא תופס חניה מוצלת בחלקה למשך כל ימי החג. האם יש שיקולים נוספים? האם יש תשובה חד משמעית? האם יש לרב המלצה לפתרון? אשמח אם אוכל לקבל תשובה לשאלתי עוד השבוע, מכיוון שהעניין צריך להיות מסודר בהקדם.
תודה מראש וגמר חתימה טובה.
אם הבנתי נכון, מדובר בבית משותף, שיש לכל דירה סוכה קטנה בתוך אותה דירה או צמודה לה. ואם לסוכה זו יש המידות המינימאליות, ואם אין כבסיס של שכנים מעל הסכך וכיו"ב, הסוכה כשרה. אשר לגבי אלו הרוצים לעשות סוכה גדולה, שהם בונים אותה בחנייה הגדולה, שאין בה חניות צמודות לאף דייר, ולפיכך היא בבחינת רכוש משותף. ולכן, הדיירים צריכים לקבוע בצורה מסודרת:
א.אם הם מסכימים שדיירים ישתמשו בחנייה הגדולה לצורך סוכה או שהם מעדיפים להשתמש בהם כמקום חנייה כפי ייעודו של אותו מקום, שאם אין הסכמה כזו, אפשר שהעושה סוכה באותו מגרש, עובר על איסור (מעין גזל).
ב. אם החליטו שהם מאפשרים ורוצים להשתמש במגרש חנייה כמקום לסוכה, טוב שייקבע הסדר או תורנות או כל הקודם זוכה. ואין להקיש מהשימוש בחנייה כחנייה ששם כל הקודם זוכה, לדין השימוש בסוכה. היה ואחד הדיירים השתמש בחנייה כמקום סוכה, מבלי לקבל רשות הדיירים שהם שותפיו, הרי הוא עובר על איסור, שלדעת כן השתתפו. ואף שהסוכה כשירה, כי קרקע אינה נגזלת, כל שכן ה', שיש לו חלק בה, אבל ספק אם רשאי הוא לברך על אותה סוכה. עיין שו"ע, או"ח, תרלו, ב - ג, ומ"ב, שם, סק"ו וסק"ט. היה והדיירים החליטו שהם מרשים לדיירים מהם להשתמש במגרש חנייה כמקום לסוכה, הם ריבוניים להחליט:
א.אם הם מרשים לקצץ ענפי אילנות לצורך שימוש זה.
ב. היה והם מרשים, הם ריבוניים להחליט אם הקיצוץ יהיה על חשבון המשתמש או על חשבון כל הדיירים. ואם האילן עומד לגיזום ללא כל קשר לצורך סכך באותו מקום, מן הראוי שיהיה על חשבון כל הדיירים, כי בלאו הכי הם יוציאו את אותה הוצאה. אבל אם אין האילן עומד לגיזום, או שטרם הגיע זמנו להיגזם, לפי כללי הגיזום, אין הדיירים חייבים לממן את צרכיו של המשתמש בחנייה כמקום לסוכה. רק מרצונם הטוב, שהרי גם ברשות שנתנו לו להשתמש במקום החנייה כמקום סוכה, יש בכך ויתור מצדם, לטובתו, על חשבון האפשרות של כל אחד מהם, להחנות את מכוניתו שם בימי החג. למרות שכל הדיירים דתיים, אין הדיירים חייבים לוותר על זכותם לחנייה כדי לאפשר לדייר שימוש בחנייה כמקום סוכה. וגם כשהסכימו לכך, לסיוד ולזיפות. כי דברים אלו הם מחויבי המציאות, ואי אפשר להשתמש בדירה, כשיש דליפת מי גשמים. והשותפות שלהם היתה על דעת כן. מה שכן חיוב ההוצאות שאינן הכרח המציאות. אין אפשרות לכפות על דיירים להוציא הוצאות על רכושם המשותף, הוצאות שאינן מקובלות כמנהג המקום. קיימת אפשרות שהדירים יחליטו לבנות סוכה גדולה על חשבונם, ויקבעו שכל דייר זכאי להשתמש בה, ויקבע כללי שימוש באותה. אבל כל הסדר כזה צריך להיעשות בהסכמת כל הדיירים.