יין נסך - האמנם?
נושא פסילתו של יין על ידי נגיעה של מחלל שבת - מביך אותי (במיוחד בחתונות בהם אני נוכח או מתמנה כעד) ומעורר שאלות קשות:
א. מהו "מחלל שבת", האם בפרהסיא דאורייתא - דהיינו 60 ריבוא (ואז, פרט למי שחג עם מטוסו בשמי הערים הגדולות - קשה לדמיין מציאות כזו), או כל מחלל שבת ברשות הרבים, או גם ברשות היחיד?.
ב. ככל הידוע לי, איסור "סתם יינם" הוא בסופו של דבר משום חיתון. והרי בדורנו יקרה פעמים רבות שבעל\ת תשובה יתחתן עם בן\בת של מחלל שבת כזה או אחר, וענין זה הוא בעצם חסר משמעות!
ג. אם היהודי הוא "עכו"ם" לצורך פסילת היין, אפשר ויהא מותר למכור לו את החמץ? ואולי ניתן לקנות מתוצרת שדותיו בשנת השמיטה?
ד. מדוע אין נוקטים את הכלל של "תינוק שנשבה" גם כאן?
א. יש דעות בעניין זה מהי פרהסיא. יש אומרים ברשות הרבים ולא פחות מעשרה. שהוא הגדר של קידוש ה' וחילול ה'.
ב. "סתם יינם" אינו משום חיתון. אלא גזרו חכמים על יין של גויים שאין אנו יודעים אם ניסכוהו לע"ז, מן החשש שמא ניסכוהו לע"ז.
ג. אף על פי שיהודי שהוא מחלל שבת בפרהסיא נחשב כגוי, הני מילי להחמיר עליו ולא להקל. ולכן לא ניתן להפקיעו מן האיסורים שרובצים עליו, ולמכור לו חמץ בפסח או קרקעות א"י בשביעית. כמו שגם אם הוא קידש אישה (יהודייה), אין היא יכולה להיות פנויה בלי גט ממנו או אלמנות.
ד. יש שאכן מתייחסים לרבים ממחללי שבת בפרהסיא בימינו, שנוהגים להתפלל בשבת ולקדש, ולהדליק נרות וכיו"ב, כמומרים לשבת, לתיאבון, ולא להכעיס, ואינם מתייחסים אליהם כאל גויים. יש לכל העניינים ויש לחלק מן העניינים.