חלילה. איני נגד השתלות איברים. אם אדם מת ממש, גם אם לא תרם לבו בחייו, חובתנו אנו ליטול לבו ולשתלו לחולה לב קריטי ולהצילו. כי היום השתלת לב היא פחות סיכונים. לא כן השתלת כבד, שיש סכום למושתל, שצריך לברר היטב, מהו מצבו, ואם ע"י ההשתלה לא מסכנים אותו יותר. אני התנגדתי לחתימת כרטיס אדי, משום שאין האדם החי מוסמך להחליט מה ייעשה באיבריו. ומשום החשש, ששיטת כרטיס אדי, תעודד השתלות איברים המוניות ובלתי מבוקרות, באופן שחלילה, יינטלו איברים ממי שנפגע בתאונת דרכים, או בתאונה אחרת, וטרם נקבע מותו הסופי, וכן לבדוק היטב את הסיכון הכרוך בהשתלה למושתל.
כי אנחנו החיים חייבים בשתי מצוות הצלת החיים החולים, וקבורת המתים שכבר מתו באמת. וברור שאם יש בפנינו שכר מת באמת, מצוות הצלת החיים קודמת לקבורת המת קבורה מושלמת, וחובתנו ליטול איבר מאיבריו ולשתלו לחולה מסוכן, אם אין ההשתלה מסכנת את המושתל יתר על המידה.
ואם יתר איברי המת נקבור כהלכה, היה ונטלנו מן המת באמת, איברים והשתלנו אותם במושתל, שלא לפי היתר הלכתי, אפשר ששפכנו דם החי, וביטלנו מצוות קבורה כהלכתה.
על אחת כמה וכמה אם נטלנו איברים מנפגע תאונה, שטרם נקבע מותו הסופי שבוודאי אנו שופכי דמים.