בגמרא סוטה, יא, א, עמדו על סתירה זו ורב יצחק בר אבדימי פירש, שהפסוק בשמ"ב, יח, יח, שבו נאמר שאבשלום הציב לו מצבה על כי אין לו בן, כוונתו שלא היה לו בן ראוי למלכות. וכן פירש רש"י, בשמ"ב, יח, יח. אולם הרד"ק על שמ"ב, שם, פירש שהיו לו בנים ומתו, ולכן הציר לו מצבה, וציין שכך משמע בתרגום יב"ע, על שמ"ב, שם. ור' אברהם בנו של הרמב"ם, בשו"ת שלו, סימן סט, אף שציין את הפירוש המשתמע מתרגום יב"ע, פירש שבזמן שאבשלום הציב לו מצבה, טרם היו לו בנים, ורק לאחר מכן נולדו לו בנים. ואין ספק שהרד"ק והראב"ח ידעו את הגמרא, ובכל זאת פירשו כפי שפירשו, כמו שהראב"ד ידע את המשתמע מתרגום יב"ע, ובכל זאת פירש כפי שפירש, כנראה משום שהם הבינו שהפירוש המשתמע מדברי יונתן בן עוזיאל, והפירוש של רב יצחק בר אבדימי, אינם פירושים מקובלים, שהועברו בקבלה מדור לדור, אלא פירושים משוערים, ולכן גם הם הרשו לעצמם לשער השערות ולפרש. כי כך הוא לימוד תורה אמתי, אם קבלה - נקבל, ואין להרהר או לחלוק. ואם לדין, כלומר לימוד מכח ההגיון, יש תשובה, ניתן לחלוק ולהשיב בדרך ההגיון. ובמיוחד שאין בדבר הזה עיקרי אמונה, ואדרבה בפירושים השונים נלמדים לקחי מוסר שונים.