א. הקורע על מנת לתפור אסור מן התורה. הקורע סתם - פטור, אבל אסור. הקורע לצורך - אסור וקרוב לוודאי מן התורה. ואם יש סימונים, קרוב הדבר שיש כאן תולדה של אב מלאכה מחתך, שהרי חותכים העור לפי מידה. ואסור גם מן העץ וגם מן המתכת, עיין רבינו, שבת, יא, ז. ולפי השו"ע, או"ח, שמ, יג, ומ"ב, שם, ס"ק מא. יש בזה משום מתקן מנא. ובנסיבות שיש כבוד הבריות, יש להתיר קריעות שהן מדרבנן.
ב. כן. ג -
ד. נראה שגם בכלים של היתר, הרי בלשון הכלל "כל כלי שמקפיד עליו" הרמב"ם לא סייג דבריו, דווקא לכלי שמלאכתו לאיסור, והטוענים שגם הרמב"ם מבין אלה שסוברים שמוקצה מחמת חסרון כיס בעלים, דווקא בכלים שמלאכתם לאיסור, דייקו זאת מן העובדה שהרמב"ם בדוגמאות מנה רק דוגמאות של כלים שמלאכתם לאיסור כמו המסר ויתד של מחרשה ועוד. ואין די בדיוק כזבה, במיוחד שיש טוענים שסכין של טבחים, שרבינו מנאו בין המוקצה מחמת חסרון כיס, הוא סכין שמלאכתו להיתר שהרי אפשר לחתוך בו בשבת בשר כי, וכן כל כיוצא בזה. לכן התייחסו בגמרא שבת לגישוש של ספינה כמוקצה מחמת חסרון כיס, למרות שמלאכתו להיתר. ה. אם אין לו היכן לגור - מותר לעבור לדירה החדשה. ואם הסעודה שהוא רוצה לעשות כמנהג אבותינו עשרה זקנים - מותר. אבל סעודת מצווה עם תזמורת וצרמונית - אסור.