הרמב"ם כתב, בהלכות גירושין י:יח, "המגרש את אשתו, וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתינשא לאחר, בין שגירשה מן הנישואין, בין מן האירוסין -- הואיל ואשתו הייתה, הרי זו בחזקת שהחזירה, ולשם קידושין בעל, לא לשם זנות: ואפילו ראו אותו, שנתן לה מעות -- שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו באשתו בעילת זנות, והרי בידו לעשותה בעילת מצוה", ומדבריו נראה ש"בעילת זנות" היא כל בעילה ללא קידושין. לעומת זאת, בהלכות איסורי ביאה יח:א, כתב הרמב"ם "מפי השמועה למדו שה"זונה" (ויקרא כא, ז; ויקרא כא, יד) האמורה בתורה -- היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו איסור השווה בכול, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להינשא לו.. אבל... הבא על הפנויה -- אפילו הייתה קדשה שהפקירה עצמה לכול -- אף על פי שהיא במלקות, לא נעשת זונה: שהרי אינה אסורה להינשא לו", כלומר אישה שנבעלה ללא קידושין אינה נחשבת ל"זונה". אז מהי משמעות השורש "ז. נ. ה." בלשון הרמב"ם - האם משמעותו היא "בעילה ללא קידושין", או "בעילה ללא אפשרות לקידושין"?