תחילה עלינו לדעת, שחומר בקודש מבתרומה, שבתרומה אם נטמאת ידו האחת (בטומאה שהיא מדרבנן שמטמאת רק את הידיים), ונגעה (=נתחברה) ביד השנייה, היד השנייה לא נטמאה. ובקושה היד השנייה נטמאה. ועל כך אמר רב שיזבי שבקודש יד טמאה מטמאת יד טהורה, דווקא בחיבורין, כלומר שנגעה בידו השנייה, שהיא עצמה נוגעת בקודש. אבל שלא בחיבורין (=בלי נגיעה), גם בקודש אין היד השנייה טמאה. אביי השיב על דברי רב שיזבי מברייתא, יד נגובה מטמאה חברתה לטמא בקודש, אבל לא לתרומה, דברי רבי. ר' יוסי ברבי יהודה אומר לפסול (=שהיא דרגה פחותה מטומאה), אבל לא לטמא. אי אמרת בשלמא שלא בחיבורין (=שלא בנגיעה) יש באמת משמעות לכך שבברייתא התייחסו ליד נגובה (שאין בה לחות), כדי לחדש לנו שלפי רבי, אע"פ שהיא נגובה, כשהיא נוגעת בחברתה היא מטמאה. ולפי ר' בר יהודה - לפסול. אבל אם מדובר רק בחיבורין, מהי הרבותא של יד נגובה. ורב שיזבי לא השיב לאביי (עיין ר"ח), אבל בגמרא הביאו שזו מחלוקת אמוראים, ר"ל לר' יוחנן. כלומר לא דחו דברי אביי ולא סייעו לו, אלא אישרו שזו מחלוקת אמוראים. ור' יוחנן כר' שיזבי, ור"ל חזר בו, ונקט בשיטת ר' יוחנן. דוק ותשכח, כי קיצרתי מפאת קוצר הזמן.