1. הרמב"ם, תשובה, ג, ו, מנה את המינים ואת האפיקורסים בין "אלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים".
2. הרמב"ם, שם, ז, כתב: חמשה הן הנקראים מינים, האומר שאין לאלוה, ואין לעולם מנהיג, כלומר כופר במציאות ה', ובמציאות השגחתו. והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד שהוא גוף ובעל תמונה. והאומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל. וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. ואם יש יהודי שזו האידיאולוגיה שלו הוא מין, ויש לקרבו בדרכי נועם ולהסביר לו את טעויותיו, אך אם הוא למרות הכל ממשיך להחזיק בהשקפות הנ"ל הוא מין. ויש לשנוא את דרכו, הלוא משנאיך ה' אשנא, ויש להתרחק ממנו, כדי שלא ישפיע באופן שלילי על מי מאתנו, במיוחד צעירי הצאן.
3. הרמב"ם, שם, ח, כתב: שלושה הן הנקראין אפיקורסין: האומר שאין נבואה כלל, ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם והמכחיש נבואתו של משה רבינו, והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם. וברור שאם יהודי שמחזיק באדיאולוגיה כזו, למרות ניסיונותינו לקרב בדרכי נועם, ולהעמידו על טעויותיו. הוא בשלו, הרי הוא אפיקורוס, ויש להתרחק ממנו. דרך אגב הנוסח היותר מקורי הוא "למשומדים אל תהי תקוה". לא "למלשינים ולמינים". והרמב"ם, שם, ט, כתב: שניים הם המשומדים. המשומד לעבירה אחת, והמשומד לכל התורה כולה. והוא שימשה להכעיס. והמשומד לכל התורה, כגון המתאסלם, וגם כאן, כשהוא עושה את הנ"ל למרות ניסיונותינו לקרבו בדרכי נועם. אז ורק אז יש לו דין משומד.
4. צא וראה, דברי הרמב"ם, ממרים, ג, א - ג, שקבע שמי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, שהוא בכל המינים ודנו כדין המינים והאפיקורסין. אבל: "במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו. והלך אחר דעתו הקלה, ואחר שרירות לבו, וכפר בתורה שבעל פה תחלה, וכן כל הטועם אחריו. אבל בני אותן הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגדלו אותם עליה. הרי הוא כתינוק שנשבה, לבין הגויים, וגדולוהו הגויים על דתם שהוא אנוס. ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כנוס, שהרי גדלוהו על טעותם, כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה, ולמשוך אותן בדרכי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה. ולא ימהר להרגן". עכ"ל.
5. הנה כי כן, ב"ה המשנה בעניין זה סדורה ולא מבולבלת, באופן עקרוני יש לקרב כל אדם ולהוכיחו בדרכי נועם, כי כולנו בנים לאבינו שבשמים. אולם אם נכשלנו בדבר עלינו להבחין בין בני אדם שנולדו במשפחות דתיות שפקרו, שאלה, אם לא שבו מהשקפותיהם הפסולות, למרות ניסיונותינו, לקרבם בדרכי נועם. יש להתרחק מהם, ולשנוא את דרכם, כי הם שונאי ה'. והם מסוכנים, מבחינה רוחנית, לנו. ובעיקר לבנינו ולבנותינו. ואם מדובר, בבני אדם שגדלו מילדות במשפחות של מינים ואפיקורסים וכיו"ב, שאלה, יש להם תינוקות שנשבו לבין הגויים, שמילדותם חונכו לגויה. שאפילו אם נחשפים ליהדות כשגדלו, גירסא דינקותא, והרגלי הילדות לא זזו ומשו מהם, ולכן יש לומר עליהם זכות, ולהמשיך במאמצים עליונים, אבל בדרכי שלום, ולהשיב אותם בתשובה.
6. אני מקווה שבדבריי הנ"ל תתחזק בדרכך ותעלה מעלה מעלה במעלות האמונה והתורה. ותמשיך לאהוב את ה', ואת כל בניו, ותקרב את הרחוקים, אבל שגם תדע להיזהר מפני אלו, שלפי ההלכה צריך להיזהר, כמתואר לעיל.