א. כל תערובת חמץ מלפני הפסח אינה מתבטלת, כי אין תורת ביטולים על היתר בהיתר, ולכן בהגיע זמן איסור חמץ, התערובת נאסרת במשהו כדי חמץ שנתערב בפסח, שאפילו באלף אינו בטל. כל זאת לשיטת הרמב"ם, אבל לשיטת השו"ע, כל חמץ שבטל בשישים לפני זמן איסורו, אינו חוזר וניעור כשהגיע זמן איסור חמץ, ואין אומרים על אותה תערובת שחמץ אפילו באלף לא בטל, אלא הואיל והתבטל - התבטל. ויש מפעלים שסומכים על השו"ע בזה, ואם כן, הכשרם אינו הכשר טוב לפוסקים כהרמב"ם. לכן כשרויות מהדרין באופן יחסי קרובות לשיטת הרמב"ם, ובאין הכשר לפי הרמב"ם, יש לצרוך רק כשרויות ממהדרין.
ב. אם הלישה היא רק ביין נטו, בלי מהילת מים, הן כשרות. דא עקרא, י"א שיש מים, ביין או בצינורות, וי"א שיש חומרים כימיים, יש בהם יסוד המים. ואם יש תערובת מים, לפי השו"ע, מי פירות ומים - ממהרים להחמיץ. ולפי הרמב"ם, מחמיצים אבל לא ממהרים להחמיץ, ולכן אם שהו כדי הילוך מיל - אסורות.