א. כן. כל מצה שיוצאים ידי חובה בליל הסדר, אסור לאכלה בערב פסח, כדי שיהא היכר לאכילת מצוה בלילה.
ב. ר"ת התייחס ליין שמן ודבש שנזכרו בגמרא, פסחים, לו, א, בתור מייצגים לכל מי פירות שאינם מחמיצים כלל בניגוד לרש"י. ומבחינה זו ר"ת והרמב"ם שווים, אולם הרמב"ם הבחין בין מי פירות יוקרתיים של עשירים, והם יין שמן ודבש וחלב, ומצה שנילושה בהם, אין יוצאים בה ידי חובה, לא בגלל שאינה ראויה לחימוץ, אלא בגלל שהיא מצה עשירה ולא לחם עוני. אבל מצה שנילושה כשאר מי פירות, כגון מי ביצים או מי אבטיח וכיו"ב, היא לחם עוני, ולדעת הרמב"ם יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, אף שאינה ראויה להחמיץ, ולדעתי, ר"ת אין יוצאים בה ידי חובה.
ג. אין אדם יוצא ידי חובה בליל הסדר במצה מבושלת, ולכן מותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח, ובלבד שנתבשלה מליל ערב פסח. כי אם בישלה בערב פסח (=שחל בשבת) אותה מצה כבר נאסרה, ואין להתירה ע"י הבישול. כיוצא בדבר מצה מטוגנת, ובבלד שיטגן אותה כיכר אחד משני הצדדים, כשאינו מקופל. כי המציאות מוכיחה, שיש מקפלים את המצה השרויה לארבעה קפלים ומטגנים אותה. ומבחוץ היא נראית מטוגנת היטב, שמן וביצים וכיו"ב, אבל כשפותחים את הקפלים, לאחר הטיגון, יש מצה רגילה בפנים בלתי מטוגנת, והיא אסורה באכילה בע"פ.
ד. גם לפי הרמב"ם, כמפורט בסעיף ב' לעיל, ככלל כל שחייבים בחלה יוצאים ידי חובה בליל הסדר אם היא מצה ולחמניות בכלל. וכל שלא חייבים בחלה, אין יוצאין ידי חובה בליל הסדר. ושני דברים אין חייבים בחלה: עיסה שלא נאפתה, רק יובשה בחמה, או עיסה שנתבשלה ולא נאפתה.