עיין פיה"מ להרמב"ם, ברכות, ז, א, וכן במשנה תורה, תרומות, ג, יג - יד, ומהם תלמד שמצווה מן המובחר להפריש תרו"מ כסדרן. דהיינו, במקרה דנן, יפריש הלוי את תרומת המעשר לאחר שקיבלו מהישראל שהפריש מן הכרי. אם לא הופרשו תרו"מ כסדר, דהיינו הישראלי הפריש מעשר ראשון כשהוא שיבולים קודם שידוש וקודם שיפריש תרומה גדולה יתחייב הלוי רק בתרומת מעשר. ואם הפריש הישראלי את המעשר מן הדגן, דהיינו לאחר דישה, יתחייב הלוי גם בתרומה גדולה בחלק היחסי מן המעשר שקיבל. אם הישראלי טרם הפריש תרומה זו. וכשהלוי קיבל מעשר ראשון לפני הדישה, שכאמור, אינו חייב בתרומה גדולה לכהן, כי טרם הגיע לכלל חיוב בתרומה גדולה שתלויה בגמר מלאכה, דהיינו דישה ומירוח, קנסו את הלוי לתת תרומת מעשר, שלא ייתן לכהן במצב של שבולים כמו שקיבל, אלא שידוש ויזרה, ואח"כ ייתן תרומת מעשר לכהן.