1. עין טור, אה"ע, כה, שהביאו מחלוקת בעניין בעל שמשמש עם אשתו שלא כדרכה. דעה א' מותר בתנאי שלא יוציא זרעו לבטלה, כלומר שיסיים בביאה כדרכה. דעה ב' מותר באקראי, ולא בקביעות, שלא כדרכה, ואפילו יוציא זרעו לבטלה. קושיתך היא לפי דעה א', והתירוץ לכך, ואפילו יוציא זרעו לבטלה, או בזמן שכבר אין לה אורח כנשים, ואינה בת פוריות, הוא תשמיש במקום שראוי לפוריות. ואין באותו תשמיש דין הוצאת זרע לבטלה. לא כן במקום שאינו ראוי כלל, בשום זמן מן הזמנים, ובשום דרך, לפוריות.
2. קושייתך זו היא על דעה ב', אבל לא ביררת מאיזו גמרא אתה מקשה. אני מניח שאתה מתכוון לסוגיא בנדרים, כ, ב, בעניין המעשה שבא לפני רבי, כי שם המקור שהבעל רשאי לשמש עם אשתו שלא כדרכה. אדרבה. הרי האישה אמרה שהיא ערכה שולחן כרגיל, ובעלה הפך השולחן, שלא כרגיל. ור"י פירש, ששימש שלא כדרכה. א"כ אקראי היה. וקושייתך שר"י נתן דבריו לשיעורין. מה בכך. הרי אין זו גזירה. רק בגזירה אין מורים בה לפי שיעורים ואבחנות וחילוקים, כי לא תישאר הגזירה, ולא תישמר. אבל במקרה דנן, לפי הר"י, ההלכה מתירה לבעל לשמש עם אשתו, באקראי, גם שלא כדרכה. יש לזכור שהר"י ציין שתשמיש שלא כדרכה צער ועינוי לאישה, כך שיש יסוד להאמין שהאיש תתנגד לכך, ותאוותו של הבעל לתשמיש חריג לא תתמיד.
3. בגלל גורם העינוי והצער לאשתו, כי בערווה, גם העראה שלא כדרכה אסור.
4. דרך איברים לפי הרמב"ם, רק העראה. עיין בפירוט, מורנו הרב יוסף קאפח על הרמב"ם, איסורי ביאה, א, אות כא, עמ' כז - כח.
5. רבותא אשמעינן, שאפילו דש מבפנים, במקום ביאה כדרכה, אם זרה מבחוץ, עבר על הוצאת זרע לבטלה, ולפי זה אפשר שגם אם דש בפנים בביאה שלא כדרכה, וזרה בפנים שם, שעובר על הוצאת זרע לבטלה, כי הוא זכה במקום שלא ראוי כלל לפוריות, בשום זמן, ובשום מצב ובדברי רבינו צריך הכרע בדר. כיון שבהלכות איסו"ב, כא, יח, בהלכה שבה כתב רבינו, איסור הוצאת זרע לבטלה, שילב בתוכה, שלא ישא קטנה, שאינה ראויה לוולד. והיו שלמדו מכאן, שאם נשא קטנה, הוא מוציא זרעו לבטלה. מורנו הרב יוסף קאפח שם, אות לב, דחה דיוק זה. ועדיין מדובר בקטנה בריאה כדרכה. כי היא אי פעם תהיה פורייה. מה שאין כן בביאה שלא כדרכה, אפשר שיש בזה איסור הוצאת זרע לבטלה.