ערבית מוצ"ש ושליח ציבור הראוי לתפילה
שלום וברכה כבוד הרב.
אודה לתשובותיך לשאלותי הבאות:
1. כיוצא עדת תימן מידי פעם עת אני מתארח אצל בני משפחתי, אני נוהג להתפלל בשני בתי - כנסת אחד שאמי והאחר בלאדי. בתפילת ערבית של מוצ"ש, בשניהם, נוהג אחד מהמתפללים לומר בקול את ארבע הברכות הראשונות עד לסוף חונן הדעת. מה המקור למנהג זה (חיפשתי במספר מקורות אך לא מצאתי לא איזכור כל שהוא.)? כמו כן זכורני כי בקטנותי נהג זקן בית הכנסת בשכונתי לומר קטע זה בקול, וחברי הזכירני כי אף גם "יעלה ויבוא" נאמרה בקול ע"י זקן בית הכנסת, האמנם!?
2. שליח ציבור הראוי לתפילה - ע"פ ההלכה אין להעלות איש אשר אינו שומר שבת, מתגלח בתער ועוד, לשמש כשליח ציבור, אך הלכה זו אינה מיושמת בפועל, האם משום, דרכי שלום? (לא ראיתי בשולחן ערוך, כי נימוק זה עומד במקרה זה) או שמא משום שישנו מי שסובר להקל בעניין זה, מסיבה אחרת כל שהיא, ואם כן מיהו ומהי הסבה? (אולי כדי לקרבו לדת ולמצוות ויתכן ויחזור בתשובה!) או שמא לא זה ולא זה, אלא שנפוץ הדבר במקומותינו, ואף עניין זה נפרץ ולא מדקדקים בו, ואם כן האם זה תקין, או שאף זה לא ויש לעמוד על קיומה של הלכה זו, ואסור אף בדיעבד לשליח ציבור זה לשמש ככזה? בברכת
תודה ושלום אבינעם
1. לפי מיטב ידיעתי, בתימן לא נהגו כלל שהש"ץ אמר את שלוש הראשונות בקול לרבות "אתה חונן" בגלל ההבדלה.
א. רובם לא התפללו בבית כנסת במוצאי שבת.
ב. ב"ה הם היו בקיאים בתפילה. אלא המנהג שאתה מציין הוא חיקוי מעדות אחרות, שלמדו כאן בארץ. והוא מנהג לא רצוי, וצריך לבטלו בדרכי נועם. וכן "יעלה ויבוא", די שמכריזים לפני התפילה. זהו הרע במיעוטו. או שכשמגיעים ל"יעלה", אומרים רק את המילים "יעלה ויבוא" בקול, כדי להזכיר לזולת.
2. מי שאינו שומר שבת בצינעה, לא בפרהסיא, כי בפרהסיא הוא כגוי, וכן מי שידוע שמתגלח בתער, אינו ראוי להיות ש"ץ, כי כיצד יתפלל למענו ולמעננו, כשיש לו דברים שמקטרגים? לא כן לגבי עלייה לתורה, ניתן להקל, שאינו תפילה. ובכל מקרה, טוב בדברים הללו להיוועץ עם מורה ההוראה, כי ההמונים מסתערים על רכילויות ולא על ממצאים בדוקים. וכן יש צורך לפעול בשום שכל, כדי שלא להרבות מחלוקת וחילול ה'.