ברכות השחר יש לאמרם עפ"י הגמרא, ברכות, ס' ע"ב. וע"פ הרמב"ם בהלכות תפילה וברכת כהנים, פ"ז, הלכות ד, ו, ז, ח, רק בשעת עשייתן, כגון כששומע תרנגול מברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש מברך מלביש ערומים וכו'. ובהלכה ח' כתב הרמב"ם, כיצד לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים, הלך יחף אינו מברך שעשה לי כל צרכי. ובהלכה ט' כתב הרמב"ם, נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בביהכנ"ס בין נתחייבו בין לא נתחייבו בהן, וטעות הוא, ואין ראוי לעשות כן, ולא יברך אדם ברכה אלא אם כן נתחייב בה. מכאן אנו למדים שמי שלא ישן כל הלילה אינו מברך ברכותה שחר אלא את ברכות התורה וג' ברכות שלא עשני גוי, עבד, אישה. כי ברכות התורה הן ברכת מצווה, שמברך על מצוות תלמוד תורה, שהיא מתחדשת יום יום ללא כל קשר עם שינה, וברכות שחר שהן ברכות שבח, שאינן קשורות בעשייה של אדם. אולם, לא כן הוראת האחרונים, עיין שו"ת יביע אומר, ח"ה, או"ח, סי' ו, שהניעור כל הלילה מברכך כל ברכות השחר, לבד מנט"י. ולפי הרמב"ם המחייב בנט"י לתפילת שחרית, והיא נסמכה לנט"י של שחר, אם לא ישן כל הלילה, נהי שאינו חייב בנט"י בגלל שלא ישן, הוא חייב מדין התפילה, וצריך ליטול ידיו בברכה.