טוב שאינך פמיניסטית, כי הפמיניסטיות יש מהן, תמימות, שלא זכו לירד לסוף דעתה של ההלכה, ויש מהן תמימות, שמנוצלות, מבלי שהן יודעות, ע"י גורמים למלחמה נגד הממסד הרבני או כנגד הגישה האורתודוכסית. לגופו של דבר, הזיכרון על חורבן המקדש הוא דבר חשוב מאוד מאוד, משום שהוא מזכיר לנו את ייחודנו הלאומי, ואת הקשר שלנו לארץ הקודש, שאנחנו אמורים וצריכים להיות עם קודש, שנהיה אור לגויים ממלכת כהנים וגוי גדוש, ולכן, ורק בגלל זה, ניתנה לנו ארץ זו, ארץ הקודש עם ירושלים, עיר הקודש ועם מקדש בתוכה. ואנחנו בימים אלו סובלים מאוד מאוד, בגלל שיש רבים מתוכנו שמבינים ומסבירים את זכותנו על ארץ ישראל בגלל היותנו עם השואה, ואנו זקוקים למדינת מקלט. והקשר שלנו לארץ הוא היסטורי, ולא ייעודי ודתי. לגופו של דבר, נתינת אפר בראש החתן הוא במקום הנחת תפילין, שהוא פאר ומסמל את המקדש הגדול והמעוז, כי התפילין של ראש הוא פרסום ייעודנו האמוני, וראו כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך, וכזהו המקדש בעיני אומות העולם, אולם היו שחששו מפני חתנים שאינם מניחים תפילין, שאפשר שזכרון זה מהווה קטרוג כלפיהם, ולכן נהגו אז להניח על מצחו מטפחת שחורה או אדומה. ולאחר מכן נהגו בשבירת הכוס כדי להעציב את קהל המוזמנים. והמקור לכך הוא תלמודי ואין לו קשר עם החורבן שאבי החתן שבר כוס קריסטל יקרת ערך, כשראה שיש הוללות, וכדי לגרום שיגילו ברעדה. ולפי זה, אין הכרח שדווקא החתן ישבור את הכוס. אולם, בימינו נוצרה רגישות גבוהה לכל שינוי, ובמיוחד שיש גורמים שיש להם עניין לקעקע את הגישה המסורתית, ולכן לא רצוי שתשברי את הכוס. אלא מוצע בזאת שתפעלי ברוח זכרון שנקבע לכלה וכבר נשתכח, רמב"ם, תעניות, ה, טו: "וכן גזרו על עטרת כלה אם היו כסף או זהב, אבל של גדיל מותר". ואם כן, יכריזו שישימו לרגע קטן מטפחת שחורה על הטול הלבן, זכר לחורבן. וה' יחננו בדעה ובינה והשכל ויבנה בית המקדש במהרה.