1. מארי העיד שהוא אינו ידוע מהו להעלות אזניים, סמוך לדבר. המ"מ, שבת, ב, י, אות כה, שכתב: :פירוש גידי האוזן פעמים שיורדין למטה ומתפרקים הלחיים,. ועל כך כתב מורנו הרב יוסף קאפח: "שאלתי לרופאים ולמרפאים ולבעלי הסגולות, לבור חולי זה, ולא אמרו לי דבר". ואם מארי לא ידע, כ"ש אני. אבל אני ראיתי שתי תופעות: האחת שהרימו ילדה קטנה בידה, וזו נעקרה ממקומה, והטפל המאומן, החזירה בנקל בידו, ולכן מותר להחזיר איבר כזה בשבת, אפילו ע"י יהודי. וכן ראיתי אישה שהלחי התחתון שלה היה נשמט, והמטפל היה מאומן להחזירו למקומו, ולכן פעולה זו מותרת בשבת.
2. שאלתך לא ברורה לי. מארי העיר בהלכות תפילה, ו, ד, אות ט, בעקבות דברי הרא"ש שהובאו בכס"מ, ששתיית מים לפני התפילה אחרי עמוד השחר אינה אסורה, כי אין בה גאווה, שמנהג תימן הוא לשתות "קהוה" ללא סוכר, והוא הידוע שם בשם "קשר". ולכן אל ברורה לי שאלתך, האם בכל מקום שרבינו יאסור שתייה יתיר בקפה. לאיזה עניין יאסור שתייה, הרי מדובר רק לפני התפילה שנסרה בה טעימה שמביאה לגאווה. ועיין שו"ת יביע אומר, ח"ד, או"ח, יב - יג.
3. אסור. עיין רבינו, שבת, כא, כ, וכן מי שנשרו כליו (=בגדיו) בדרך (=במים) מהלך בהן, ואין חוששין שמא יסחוט. ואסור לו לשטחן (=לצורך ייבוש), ואפילו בתוך ביתו, שמא יאמר הרואה, הרי זה כבס כסותו בשבת ושטחה ליבשה, וכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים, אסור.