אנחנו יהודי תימן, בארץ, בזמן הזה, נמצאים במצב הלכתי מנהגי אנדרוגיני. מצד אחד אנחנו רוצים וצריכים לנהוג כמנהג אבותינו, ומצד אחר, יש וכבר אבדה לנו השליטה והיכולת לנהוג ממש כמנהג אבותינו. כי לפי מנהג אבותינו, גם ילדה מכסה שערות ראשה. ואין אנו נוהגים כן. ומצד אחר, אנו רוצים את הקולות שיש אצל עדות אחרות, שהאישה הנשואה מכסה שערות ראשה. ואיזו אישה נשואה, לדבריהם זו שאחרי הקידושין מתייחדת ממש עם החתן, למרות שהם מחשיבים את הכניסה מתחת לפרוכת, כחופה, וכן יש שמחשיבים את כיסוי פני הכלה כחופה ומברכים שבע ברכות סמוך לקידושין. וגם אחרי הסעודה בליל החתונה, אבל בגלל כיסוי שער ראש האישה, הם מסתייעים בשיטת הרמב"ם, שהחופה היא הכנסת הכלה לרשותו של החתן. לאור כל התיאורים הללו ראוי לנו מעת הקידושין שייכנסו להתייחדות אמתית, ותכסה שערות ראשה, במיוחד אנו, שכאמור, אמהותינו נהגו לכסות שער ראשן מילדות. ורק אם הכלה מסרבת לחלוטין, יש לסמוך על הקולות האמורות.