דילוג לתוכן העיקרי

דעת הרמב"ם בענין קדושת חפצים

שאלה

כבוד הרב שלום,
בתשובת הרב מתאריך ח' אלול תשס"ה הרב כתב: "היהדות גם אליבא דהרמב"ם מקדשת מקום, עצים ואבנים מבחינה הלכתית... הרמב"ם שונה במשמעות שיש לקדושת המקום, העצים והאבנים. ומשנתו בענין זה היא מופלאה, כיצד היא פועלת על שלמותו הרוחנית של האדם". יש 2 דעות בענין משמעות קדושת חפצים. דעה אחת אומרת שזו קדושה עצמותית ממש. דעה שניה אומרת שזה סטאטוס משפטי, הגדרה הלכתית ולא מעבר לכך. מקובל לייחס לרמב"ם את הדעה השניה. לכאורה ניתן להוכיח את זה מכל מיני מקומות, למשל בענין מצות יראת המקדש "ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציוה על יראתו". ועוד.
רציתי לשאול:1. האם זה נכון שלרמב"ם זה סטאטוס משפטי בלבד?
2. אם הרב יוכל להרחיב בענין של כיצד הקדושה של החפצים פועלת על שלמותו הרוחנית של האדם?
3. האם לדעת הרמב"ם הדעה הראשונה היא בעייתית (חשש אלילות ח"ו)?
בתודה מראש.

תשובה

תפישת עולמו של הרמב"ם, ששלמותו הרוחנית של האדם היא בידיעת ה', ולא ידיעה מדעית בלבד, אלא ידיעה שיש עמה חוויה. ידיעה שגורמת ליודע להקדיש ולהעריץ את ה'. נקדישך (=נייחדך) ונעריצך. ידיעה זו שהיא כאמור, גם חווייתית, היא משליכה על אופיו של האדם, והוא הופך להיות ענו, שפל רוח ונקי דעת, ובעל מידות תרומיות, רחום וחנון, כי ה' בשבילו הוא מודל לחיקוי, מה הוא רחום, אף אתה רחום. לכן כל קדושת מקום וקדושת בעלי חיים, או קדושת חפצים, היא בגלל שיוחד שם שמים עליהם. ואף שהרמב"ם אינו מייחס עצמות של קדושה במקום, בחי, או בחפץ, אבל הוא אינו מזלזל בקדושתם, אלא, די להרמב"ם שעפ"י ההלכה יש קדושה במקום מסוים, הרמב"ם יאמר, ומתוך הכרה אמתית, כמו יעקב אבינו, מה נורא המקום הזה. לגבי שאלתך האחרונה, ייתכן שיש בורים, שמייחסים עצמות של קדושה לעצים ולאבנים, שהם קרובים חלילה לתפישה אלילית.