יש אכן מסתפקים בחצי בישול, בגלל שהרמב"ם בעניין צליית הכבד כתב בהלכות מאכ"א, ו, ז, שכבר נהגו כל ישראל להבהבה על האור ואחר כך מבשלין אותה. וכבר ציין מורנו הרב יוסף קאפח, שם, הערה יא, שמנהגנו לצלות הכבד צלייה גמורה ואח"כ לבשלה. והנלענ"ד, שאם אדם צולה בשר או כבד, ורוצה לאכלו צלוי בלבד, יש לצלותו די צורכו, באופן שלא יזוב דם, ותפלה כל אדמומיותו, כלשון רבינו, שם, טו. אולם אם הוא מתכוון לבשל הבשר הצלוי, די בהבהוב, ואח"כ בשלו, וכדרכנו בחליטה, ובתימן נהגו כן בסוג של צלי שבישלוהו, שקראו לו "שרי (=צלי) ממרוקה (=עם שנתבשלה, כמו עם מרק, מעט ציר). וכך יוצא, שאין הבדל בין דברי רבינו למנהג בתימן רק בכבד, כלומר רבינו ציין שאפילו בכבד נהגו ישראל להבהבה באור, ואח"כ לבשלה. וכל שכן שאר בשר. ואילו מנהג יהודי תימן להחמיר בכבד, שצולים אותה כל צורכה ואח"כ מבשלים אותה, בעוד שיתר חלקי הבשר אפשר שנהגו להבהבם כחצי בישולם, ואח"כ לבשלם, כי בישולם של יהודי תימן, כמו שיטת רבינו הוא ע"י חליטה, והבהוב, הרי הוא כמליחה, וחליטה אחרי מליחה - מותר. וכן אחרי הבהוב.