כתב רבינו בשו"ת (בלאו), קמא, שיש שלושה סוגים של ברכות שהחיינו על מצוות עשה: א) מצוות עשה שהן מזמן לזמן, כגון סוכה, שופר, לולב ונר חנוכה ומקרא מגילה.
ב) כל מצווה שהיא קניין האדם ורכישת דבר, כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, שהרי לא יהיו אלו פחותות מקונה כלים חדשים או בונה בית חדש.
ג) כל מצווה שאינה תדירה, ואין האדם מתמיד בעשייתה בכל עת, כמו פדיון, מילה ועוד. ומדברי רבינו למדנו שני דברים חשובים: א) אין אדם מברך שהחיינו בשעה שהוא מתחיל לקיים המצווה, לא כמו הרוקח, שעא, אלא רק באחד משלושה הסוגים הנ"ל ולא יותר.
ב) שברכת שהחיינו על הציצית, היא בגלל שהוא קנה, או קיבל במתנה ציצית. ואם כן, אם אביך קנה לעצמו טלית ובירך עליה שהחיינו, ואח"כ הוא נתן לך אותה במתנה, גם אתה צריך לברך שהחיינו, בגלל שאתה רכשת טלית, אפילו במתנה. אבל אם אביך קנה לך טלית, והוא התעטף בה ובירך שהחיינו, ברכתו היא לבטלה. ואתה צריך לברך שהחיינו, לא הוא. ואם אביך קנה לעצמו הטלית, ובירך שהחיינו בעת ההתעטפות בה, והוא משאיל לך אותה כדי שתתעטף ותברך שהחיינו, אסור לך לברך שהחיינו, כי היא אינה שלך.