לא ידוע לי שהרמב"ם לחם באופן נחרץ נגד ביקור בבתי קברות, אולם העולה מכל משנתו ההלכתית וההשקפתית, שהוא נגד ביקור בקברות, המקובל בימינו. כי הביקור בקברות בימינו הוא בד"כ אחד משני האופנים: האופן האחד - שבו הקרובים משתטחים על הקבר ובוכים, ואפילו מדברים עם הנפטר (כך הם סבורים, דיבור חד סטרי). והרמב"ם, לפי השקפתו, בוודאי יתייחס לאופן זה כאל הבל. והאופן האחר - שעולים לקברי צדיקים ומבקשים מהם בקשות, והרמב"ם יתנגד לכך, משום שלדידו, אליבא דחז"ל, יש למתפלל להתפלל ישירות לה', ולא באמצעות אמצעי. אולם יש ביקור בבתי הקברות שהרמב"ם פסק אותו להלכה, והוא בזמן תעניות על הבצורת. ותכלית ביקור זה שהמבקרים יפנימו את האמת, שסוף אדם למיתה וייכנע וישוב בתשובה. ובנסיבות כאלה נפסק להלכה גם ע"י השו"ע, ולא רק ע"י הרמב"ם, כדעה שנזכרה בגמרא תענית, שמבקרים אפילו בבתי קברות גויים.