עיין טו"ר, או"ח, רפג, שאם היינו מפטירים בעניין קרבן מוסף של שבת, היינו צריכים להוציא ספר שני, ופרשת קרבן מוסף או שבת היא רק שני פסוקים, ואין קריאה פחותה משלושה פסוקים. והובא בשו"ע, או"ח, רפג, א, עיין ב"ח, שם, שהביא שהמרדכי הקשה שאפשר להקדים מספר פסוקים לפני כן, כמו בקריאת ר"ח, והתירוץ שהקורא ייאלץ לקרוא מוסף שבת עם קרבן התמיד של השבת, לא כמו ר"ח, שהרביעי לבדו קורא בחובת היום, מוסף של ר"ח. ועיין ב"י, שם, שהביא בשם התוספות, שלפי הגמרא, מגילה, כג, א, צריך להפטיר בנביא מעניין שקראו בתורה. ואם היו מפטירין בתורה בכל שבת בעניין קרבן מוסף של שבת, היו קוראין הפטרה בנביא כל שבת אותו עניין. ולכן בשבת, המפטיר, חוזר על מספר פסוקים מסוף פרשת השבוע, וקורא בנביא מעין מה שקראו בתורה, באותה שבת. ובמועדים מוציאים ספר שני, וקוראים בתורה בעניין מוסף אותו היום. וקוראים בנביא מעין אותו היום. ועיין במ"ב, על השו"ע, סק"ב, שהביא טעם זה.