א. כתב הרמב"ם (תפילה ו ד), שאסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר... אבל טועם קודם מוסף וקודם מנחה, אבל אינו סועד סמוך למנחה. ובשו"ע, או"ח, פט, ג, כתוב, שאסור לו לאדם להתעסק בצרכיו... עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה, ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם התפילה בין בחול ובין בשבת ויו"ט, וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר. לפי זה מותר לשתות מים. והתירו הפוסקים גם תה בלי סוכר או קפה בלי סוכר, אבל עם סוכר אסור, בירה אסור וכיוצ"ב.
ב. בגמרא, ברכות, י, ב, שאין לאכול על הדם, ופירשו שאין לאדם לאכול לפני שהתפלל על דמו, וכן שהמקדים לאכול ואח"כ מתפלל הוא בבחינת ואותי השלכת אחרי גויך. ולכאורה אין הבדל בין איש לאישה, אולם הרמב"ם כתב שעיקר דין זה על תפילת שחרית, שיש לה זמן. והיא תחילת התפילות, ויש לה סדר ונוסח. וא"כ דווקא האיש שחייב בשלוש תפילות, ובנוסח שקבעו חכמים. לא כן האישה שהיא חייבת להתפלל פעם אחת ביום, בנוסח שתרצה, אין עליה דין זה אלא א"כ קיבלה על עצמה להתפלל שחרית בזמן תפילת שחרית ובנוסח שנקבע, שאפשר שאם תקדים לאכול, יש בכך משום ואותי השלכת אחרי גוויך. יש לציין שבתימן נהגו המשכימים ללמוד לפני חצות, נהגו להביא קנקני קפה מתובל וממותק (ראה הליכות תימן עמ' 7 במהדורה הישנה), אך בפירושו על רמב"ם, תפילה, ו, ד, אות ו, העיר שהקהווה היה בלי סוכר. עי"ש.