במשך רוב שנות חיי התחנכתי על פי מסורת אשכנז. בשנים האחרונות מעט לפני נישואי, התחלתי להתפלל בבית כנסת תימני בשכונה (המאגד בלדי שאמי ודרדעי יחדיו). אני מנסה גם לשמור על ההלכות והמנהגים כפי מסורת תימן במעט שידוע לי. בני משפחתי שבה היו גם תלמידי חכמים גדולים היו מאנשי דור דעה בתימן וגם בארץ ישראל. רוב מה שידוע לי מנעורי מבית סבי הוא כמנהגי הדרדעים. אבי מורי שמתפלל עם האשכנזים, לא העניק לנו משנה סדורה. ההלכות וחלק מהמנהגים שהיו בביתנו הן כפי שזכור לו מבית אביו והתפילה אשכנזית ורבתה המהומה והמבוכה. בגילוי לב אומר כי ליבי נוטה אחר ה"דרדעיות" בגלל היחס לאופן לימוד התורה, הדקדוק במנהגים המקוריים, וההשענות על הרמב"ם. כעת יש לי ב"ה ילדים קטנים שצריך לחנכם בשיטה מסודרת אחת. מאחר שלי לא היה נוסח מסודר מבית אבא, אלא מבית סבי בלבד שהיה כאמור דרדעי, האם המסורת שלו מחייבת גם אותי באיזשהו אופן הן בנוסח התפילה, הן במנהגים ובעיקר בהשתדלות להסתמך על פסיקת הרמב"ם?