כמה שאלות
לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א,
1) שאלתי את כבודו האם יש למלוח חתיכות עוף או בשר בהמה שקונים אותו גדול ולא צריכים לחלוט את כל אותו העוף או גוש הבשר. כבודו השיב לי: "לא חותכים, רק חולטים שלם או צולים". א) האם זאת אומרת שאם אחתוך את הבשר אדרש למלוח ולהדיח את החתיכות שוב?
ב) או שמא לא ניתן לתקן את הבשר על ידי מליחה והדחה נספות ולכן הינך מורה "לא לחתוך"?
2) פרק יג הלכות גירושין, הלכה יט: טבע בים, והשליכו הים ליבשה, אפילו אחר כמה ימים -- אם הכירו פניו וחוטמו, מעידין עליו, שאינו משתנה במים, אלא אחר זמן מרובה; ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים שעות, ונתפח -- אין מעידין עליו, שהרי נשתנה. הקביעה ההלכתית הזאת מפתיעה כי לאחרונה קראתי את תיאור קושי הרופאים בארה"ב בזיהוי הרוגים שטבעו ושהו מעבר לשבוע ימים במים עקב העובדה שגופה הנמצאת במים כל - כך הרבה זמן מתנפחת ומתכהה. כיצד, אם - כן, אפשר להבין את ההלכה הזאת, למשעה?
3) פרק ג הלכות ייבום וחליצה, הלכה י"ט: היבמה -- קודם שיבוא עליה יבמה, או קודם שיחלוץ לה -- הרי היא אסורה להינשא לזר, שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה, לאיש זר" (דברים כה, ה). ואם נישאת לאחר, ובעלה -- לוקה הוא והיא, ומוציאה בגט, ואפילו היו לה כמה בנים; ונאסרה עליו, ועל יבמה. ויבמה חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים. מה דין בני האיש שהיא נישאה לו? האם הם ממזרים כי היא הייתה זקוקה לייבום או לחליצה כדי להתירה לזר?
4) הלכות שבת פרק ח', הלכה יב: הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר -- בנפה ובכברה, חייב; בקנון ובתמחוי, פטור; ואם בירר בידו לאכול לאלתר, מותר. האם לדין הבורר בקנון או בתמחוי יש השלכה מעשית בימינו?
5) הלכות שבת פרק כב, הלכה י: מערב אדם מים ומלח ושמן, וטובל בו פיתו, או נותנו לתוך התבשיל -- והוא, שיעשה מעט; אבל הרבה -- אסור, מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל. וכן לא יעשה מי מלח עזין, והן שני שלישי מלח ושליש מים, מפני שנראה כעושה מורייס. ומותר למלוח ביצה; אבל צנון וכיוצא בו, אסור -- מפני שנראה ככובש כבשים בשבת, והכובש אסור, מפני שהוא כמבשל. ומותר לטבול צנון וכיוצא בו במלח, ואוכל. האם מותר, אם - כן, למלוח סלט המכיל חתיכות בצל?
6) אם במהלך שבת שחל בחג הסוכות יש לי בעייה כזאת בסוכה: הסכך הינו סכך לנצח שמגלגלים ופורסים אותו על הסוכה. לרוחב הסוכה ישנן שלוש חתיכות בנות 3 מטרים אורך של סכך לנצח. בשלב מסויים, לפני סעודת שבת, אליה מוזמנים אורחים, הרוח מצליחה לקפל חצי מחתיכת הסכך האמצעי. הסוכה עודנה כשרה, אך לא נותר מספיק מקום להושיב את האורחים החייבים בסוכה. האם מותר להחזיר את החלק של הסכך לנצח האמצעי למקומו כך שהוא יכסה את כל רוחב הסוכה... היות וגם בלי זה היא עודנה כשרה לישיבה?
7) ביישוב שלנו הכניסה ליישוב מרוחקת מבתי המגורים שני קילומטרים. לפעמים על התושב לשמור חמש שעות בשבת. הדרך בחזרה הביתה ארוכה, עליה די קשה ובעלי חיים; כגון חזירי - בר ולהקות כלבים משוטטים בסביבה. האם ניתן להתיר לאותו אזרח לנסוע במכונית הפרטית שלו לעמדת השמירה וחזרה היות והוא חייב להתייצב באותו מקום במסגרת צורך בטחוני? ובמידה והתשובה לשאלה הקודמת היא שלילית, האם יותר לתושב שומר שנרדם ולא קם בזמן לשמירה בשבת לנסוע לעמדה מכיוון שחובתו הייתה להיות כבר בעמדה?
8) הלכות שבת פרק ט, הלכה יא: המלבן את הצמר, או את הפשתן, או את השני, וכן כל כיוצא בהן ממה שדרכו להתלבן -- חייב. וכמה שיעורו -- כדי לטוות ממנו חוט אחד, אורכו כמלוא רוחב הסיט כפול, שהוא אורך ארבעה טפחים. והמכבס בגדים -- הרי הוא תולדת המלבן, וחייב... מה הוא ההבדל בין מעשה המלבן למעשה המכבס, לי ולחבריי בלימוד משנת רבינו לא ברור, האם כבודו יוכל לפרט לנו זאת?
9) בהפטרה של פרשת "וַיֵּרָא" נאמר: "מדוע את הולכת אליו היום -- לא חודש, ולא שבת". הלא משתמע מכאן בימיהם היו רגילים לרכב על בהמה וללכת מכפר לכפר כאילו איסור רכיבה על בהמה ותחום שבת לא היה ידוע להם, הכיצד?
10) האם ישנו איסור למרוח משחת ידיים, הנספגת בעור, משום ממרח? בברכת התורה, אליעזר
לצערי, בגל השאלות הרבות שמופנות אליי יום יום, אני מקדים שאלות קצרות ובודדות. עמך הסליחה, כי זמני אינו בידי. להלן התשובות:
1. אם חותכים את הבשר שכבר הוכשר במליחה, לפני החליטה, אין למלחו. והכשרו או ע"י צלייה גמורה, ואם רוצה האדם לאכלו מבושל, יצלנו בדרגה של הבהוב, יחלטנו ויבשלנו.
2. בכל כלל יש יוצא מן הכלל. זאת ועוד: מי לידינו יתקע באיזה מצב הגיעו אותם טבועים למים, חיים או גוויות.
3. לא. כי היבמה אינה אשת איש לזה אלא כאשת איש, בגלל זיקתה ליבם. אבל האיסור לזר הוא רק מדין חייבי לאווין, ואין ממזרות בחייבי לאווין. אלא במי שהיא ערווה עליו.
4. מדוע לא. קניין הוא מגש, או טבלה, או שלחן. הגע בעצמך שיש על מגש זרעונים, ויש בהם פסולת, והוא בורר ע"י המגש, או הטבלה וכיו"ב. וכן בתמחוי שהוא כלי שמניחים בו תבשילים שקיבלו לצורך העניים מן המשפחות.
5. מותר, כי לא אסרו אלא למלוח דבר שדרכו לכבשו, כמו מולח צנון. וכשהמליחה נראית ככובש, אבל מליחת סלט, לא כל הדברים שבסלט נכבשים, ואין המליחה כמליחת הנכבשים, אלא זריית מעט גרגרי מלח לשם טעם. אבל יש מחמירים להניח המלח ואח"כ להניח את חתיכות הירקות של הסלט על המלח.
6. אילו היה מדובר בשבת בלבד, מותר, כי הסכך הוא אוהל עראי. וכל שיש אוהל עראי מערב שבת, לפחות ברוחב טפח ניתן להמשיכו ולהוסיף עליו בשבת. אבל בשבת שחל בסוכות נראה שהדבר אסור, לא מיבעיא שאין הכשר סוכה, שבוודאי אסור אפילו שיש רוחב טפח, כי אין בה שם סוכה, ולא הכשר סוכה. אלא נראה שאפילו יש במה שנשאר הכשר סוכה, מאחר והיושב תחת האויר אינו יוצא ידי חובת סוכה, ורק אם הוסיף סכך הכשיר את אותו מקום ונתן לו דין של סוכה. ודבר זה אסור בשבת. ואינו דומה לסוכה שיש בה ארבע דפנות, מוציא דופן אחת, או שיש לה שלוש ומוסיף אחת. כי סוכה בת שלוש דפנות היא כשרה. ותוספת דופן לא מעלה ולא מורידה. לא כן סכך, מקום שאין סכך - אין סוכה, תוספת סכך היא יצירת סוכה בשבת, ולכן אסור.
7. רק אם יש בכלים המשוטטים או בחזירי הבר או כל גורם אחר כדי ליצור ספק סכנה לשומר, מותר לו לנסוע ברכב לשמירה וממנה חזרה. אם שומר נרדם והתעורר מאוחר והוא חייב להחליף את חברו, מותר לו לנסוע בשבת לעמדת השמירה, רק אם יש לו חשש שהשומר הקודם הפקיר את עמדת השמירה או נרדם בגלל האיחור הגס, ככל שהוא גס.
8. רש"י, שבת, עג, א, פיר שעל מלבן צמר מכבסו בנהו. ולפיו יוצא שהכיבוס של בגד הוא רק תולדה, הואיל ולא כל בגד הוא לבן שהתלכלך והכיבוס מחזיר את הלובן שלו, אלא הכיבוס נותן לבגד את נקיותו, ואפילו הבגד שחור. בעוד שמכבס צמר, גורם לכך שהצמר יהיה לבן.
9. איסור רכיבה על בהמה היא גזירה. ואפשר שבימיהם טרם נגזרה. ואפשר שהתכוון שהיא הולכת בערב שבת לשבת. אם כבר היה איסור מדרבנן עד י"ב מיל, אפשר שעשתה עירובי תחומין. 10. לפי רבינו, אליבא דמארי, מותר ואין זה בגדר ממרח. ולסיום, תפסת מרובה - לא תפסת. אני חושש שגם להבא מסכת שאלות שלך עלולה, חלילה, להידחות, בגלל שאני אנוס.