1-2. מזוזה היא חובת הדר, ולכן השוכר חייב לקבוע מזוזה. דא עקא לא ברור מדוע אסרו על השוכר שגמר שכירותו, ליטול מזוזתו עמו. אם הדייר הבא אחריו הוא יהודי, הרי הדייר הבא אחריו חייב לקבוע מזוזה, כפי שהדייר הקודם התחייב. ולענ"ד הטעם הפשטי לאיסור הוא רק מכוון לדייר שנוטל מזוזתו עמו מבלי לקבעה במקום אחר, כי יש לו מזוזה במקום האחר, ואז הוא מזלזל במצוות המזוזה, כי מעלין בקודש ולא מורידין. וקדושת מזוזה שהשתמשו בה למצווה גדולה ממזוזה שלא משתמשים בה למצווה, וכשהוא נוטלה מבלי לקבעה הוא מוריד בקדושתה. כמו חוטי ציצית שמותר ליטלן מטלית בלה ולקשרם בטלית חדשה, אך אסור להחליף חוטי ציציות ישנים בחדשים, מבלי לקשור את הישנים בטלית אחרת, כי הוא מוריד בקדושתם. לפי זה כל דייר שעוזב את הדירה, רשאי ליטול מזוזתו עמו, רק אם יש לו מקום אחר, אם יקבענה. ואם לא, ישאירנה בדירה שאותה הוא עוזב, כדי שלא יורידה מקדושתה. ורק אם הדייר הבא יהודי. אבל אם הדייר הבא גוי, יעקרנה, גם אם אין לו היכן לקבעה, כי הורדתה מקדושתה עדיפה מביזוי חמור, שהגוי יבזנה. ולפי דרכי זו, אין לי צורך בהיתר של מארי, שיעקור אותה בשביל הנרתיק, ולא יחזירנה. ולא להיתר של רבנים גדולים, שיטלנה לבדקה ולא יחזירנה.
3. שאלתך לא ברורה לי. אין שום אנלוגיה בין מזוזה למעקה, כי המעקה שומר באופן פיסי על החיים הגופניים, והמזוזה שומרת על מקיימה מבחינה רוחנית, ואסור להתייחס אליה כקמיע, שהמשתמשים בו סבורים שהוא שומר על בריאותם ונכסיהם.