עירוי מכלי ראשון ע"ג תבלין וכדומה, דינו כמבשל, שעירוי מכלי ראשון מבל ושאסור. אבל אם עירה מכלי ראשון לתוך קערה, ואח"כ שם את התבלין או הירקות מותר. וכך כתב רבינו, שבת, כב, ו, ואם צק התבשיל מקדרה לקערה אעפ"י שהוא רותח בקערה, מותר לו ליתן לתוך הקערה תבלין שכלי שני אינו מבשל. ובפירוש המשנה, שבת, ג, ד, כתב רבינו, ואסור ליתן תבלין בכלי בישול כשהן מרותחין מפני שזה בישול, אבל אם ערהו לתוך הקערה אע"פ שהוא רותח נותן לתוכו מפני שהתבשיל שם חומו מועט ואינו מבשל. וכן פרש"י שכשהוא נותן תבלין לתוך הקערה דווקא אחר שהרותחין בתוכה, אבל לתת לתוך הקערה תבלין תחילה ולערות עליהן רותחין אסור מפני שעירוי מכלי ראשון מבשל. וכן כתב הגמ"י בסה"ת בשם ר"ת שצריך ליזהר שלא ליתן התבלין תחילה בקערה וישפוך רותחין עליהן דעירוי ככלי ראשון ומתבשל. וכן נאמר בירושלמי, שבת, ג, ה, מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה, ר' יונה אמר אסור, עירוי ככלי ראשון. וכן כתב בשו"ע, או"ח, ש, ח, י, אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון. אולם עירוי מכלי ראשון ככלי ראשון הוא רק לעניין איסור, אבל לא לעניין חיוב. שהרי אם עירה חלב רותח על גבי בשר, אוסר רק כדי קליפה, מאכ"א, ט, יז, בעוד שאם חתיכת בשר שנפלה לתוך חלב רותח נאסרת כולה, שם, ח. ולעניין שבת, אם הניח ביצה או כל מאכל אחר, במים חמים שבכלי ראשון אפילו אינו על האש, חייב, שבת, ט,
ב. מה שאין כן אם רק עירה מכלי ראשון על המאכל, עבר על איסור בישול, אך לא חייב, כי הבישול הוא מותר. ומורנו הרב יוסף קאפח רבינו, שבת, ט, ב, אות ח, כתב, שעירוי מכלי ראשון על דבר חי, בשבת, מותר, אבל אסור רק על קלי הבישול. וכתב הט"ז, על שו"ע, או", שיח, ס"ק טז, שעירוי מכלי ראשון נחשב ככלי ראשון רק לחומרא, ולא לקולא, עיי"ש.