הרמב"ם לא חילק בין נטילת ידיים על הבוקר כשאדם מתעורר משנתו, לבין נט"י לאכילה לק"ש ולתפילה, ברכות, ו, א -
ב. והשווה את כל הנטילות לעניין שיעור המים, ובכלי, וכח נותן. וכן לעניין ברכה, שהברכה בכולן עובר לעשייתן. ונטילה אחת, ולא פעמיים או שלוש. לעומת רבינו, מרן בשו"ע, או"ח, ד, א - יב, כתב שבנט"י שחרית צריך לדקדק לערות על ידיו מים ג' פעמים להעביר רוח רעה ששורה עליהן, ובסעיף א, שם, כתב, שמים הפסולים לנט"י לסעודה, כשרים לנט"י לתפילה. מרן חילק בין נט"י שחרית לבין נט"י לסעודה:
א. בכשרות המים.
ב. נט"י בשחרית לערות ג' פעמים ולסעודה אין צריך. לסיכום: לפי הרמב"ם, אין הפרש בין נט"י שחרית לנט"י לסעודה, בכולן די ברביעית מיד שתינתן מכח נותן על ידי הנוטל, מכלי, ודי בפעם אחת. ומברך עובר לעשייתן. ולפי השו"ע, בנט"י שחרית צריך לערות על כל יד ג' פעמים, ורק טוב להקפיד בכל הדברים המעכבים בנט"י לסעודה. והרמ"א הוסיף שאינו מעכב בלי ולא כח גברא ושאר דברים, ועוד הבדלים (עיין שם).