אכן על שאלה אפשר לומר, שאלת חכם חצי תשובה. השאלה היא חשובה והתשובה לכך היא עמוקה. ובאמת שהתורה נתנה דינים ליולדת, שהם מאוד תמוהים, ארבעים ימים ליולדת זכר, שבעה מהם, הראשונים היא טמאה כנדה, למרות שילדה בלי שום טיפת דם (אם כך אירע). ולאחר מכן היא טהורה, שלושים ושלושה ימים, גם אם היא שופעת דם מאותו מקום. ואם ילדה נקב, ה היא טמאה שבועיים כנדה, למרותש הנדה לפי דין תורה טמאה רק שבעה. והיא טמאה. גם קרה וילדה בלי שום טיפת דם. והתורה הקפידה לשתול את היום מילד הולדה הזכר ביום השמיני בדיני טומאת יולדת זכר, וליצור קשר הלכתי ביניהם. וגם זה אומר דרשני. ולכן הנני מציע לך ולראויים כמוך, לעיין היטב היטב במה שכתבתי בספרי "התורה וחזון הדורות", ח"א, עמ' רנט - רסב, על פרשת תזריע ותרווה צמאונך, אם תקרא אותם בעיון מדוקדק. כי שם הראיתי, שדיני היולדת הנ"ל באו ללמדנו על ייעודה האמהי של האישה ועל תכונותיה הנשיות ומקום הניסיות בחייה, במיוחד בינה לבין בעלה, וכן יש התייחסות לגבי האיש, שמתמודד בין ייעודו להתדבק ביוצרו, ובין יצרו המיני. וכיצד דיני היולדת לזכר ולנקבה על המיוחד שבהם נותנים לאיש ולאישה אפשרות נפלאה לממש את ייחודם וייעודם.