שלום לכבוד הרב.
לאחרונה ראיתי בפסיקותיו של הגר"י רצאבי שליט"א, כי לפי מנהגנו, מנהג תימן, בנות שאינן נשואות, הסמוכות על שולחן הוריהן, לא מדליקות נרות שבת, ואימן פותרת גם אותן בברכתה. כשאמרתי זאת לאחיותיי, הן קצת הצטערו, מכיוון שבמשך כל השנים הן נהגו (בשוגג) להדליק בברכה, כמו שנוהגים בשאר קהילות ישראל, וכעת יקשה עליהן להפסיק מנהג זה. כשהצעתי להן להמשיך להדליק בלי ברכה, הן טענו שהברכה היא עיקר ההדלקה וזה לא יהיה אותו דבר בלי הברכה. ברצוני לשאול, האם יש איזשהו היתר שעליו יוכלו להסתמך ולהמשיך להדליק נר שבת בברכה, באופן שלא ייחשב כברכה לבטלה?