אכן מבחינה פרשנית אפשר שכוונת התורה לחוקה שנזכרה בפרק הקודם, שמות, יב, יג, זאת חוקת הפסח. ולא על התפילין, כי התפילין הם רק אותו שמזכיר את יציאת מצרים, וזו באמת דעתו של ר' עקיבא, עיין עירובין), צה - צו. והכוונה שביה"ד הגדול צריך לעבר שניים מדי פעם, כדי לדאוג שפח לעולם יהיה באביב וזהו שאמר, מימים ימים. וכך כתב רבינו, קידוש החודש, א, ז, ואפשר לומר שכוונת המקרא על מצוות תפילין שבה סיים, וזוהי שיטתו של ר' יוסי הגלילי, ואז הכוונה שיש להניח את התפילין רק בימים שנצטווינו להניח בהם מימים ימים בימי חול, ולא בשבתות ויו"ט. ביום ולא בלילה. וכך כתב רבינו, תפילין, ד, י, אולם לפי הירושלמי, נהג בעת חליצת התפילין לברך, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לשמור חוקיו, כלומר לשמור את החוק שלא להניח בזמנים שאין להניח. ואת הירושלמי רבינו לא פסק להלכה. אבל מוסכם על כולם, ששבתות וימים טובים אינם זמן תפילין. אלא שו"ע היה בדעה שלילה זמן תפילין ור"י הגלילי, סגר שלילה אינו זמן תפילין, שלדעתו, החוקה האמורה בכתוב היא על תפילין, והיא באה למעט, לא לרבות, ימים ולא לילות. וכך רבינו פסק להלכה. שם, ד, יא. כלומר שרק על ימים ולילות נאמרה חוקת התפילין. כי על שבתות ויו"ט אין צורך לומר מנקה, כי הם אות, ואינם צריכים לאות התפילין. עד כאן הפירוש האמתי של עניין החוקה שנאמרה בסמיכות לפסח ולתפילין, שאף אם הוא על התפילין, היא אינה באה לרבות אלא למעט. ולגבי שאלתך ביחס לחול המועד, אין הדבר כאמור, למילה חוקה אם היא מיוחסת לתפילין. אלא לשאלה מה טיבו של חול המועד, אשר כשמו כן הוא, הוא גם חול, והוא גם מועד. האם הוא קודם כל חול, ואח"כ מועד. ולכן מצוו הלהניח בו תפילין, וכך נהגו חכמי הראשונים של אשכנז, ויש מהם שנוהגים כך גם בימינו. או שהוא בעיקרו מועמד, והוא כיו"ט לעניין הנחת תפילין, כלומר שאין מניחים בו תפילין. וכך נהגו חכמי ספרד הקדמונים, והוא המנהג הנפוץ היום, ולדעת מורנו הרב יוסף קאפח כך נהגו גם יהודי תימן.