לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א,
1) היות ואבותינו היו בני נוח הלא דין מקום קבורתם הינו כדין מקום קבורת שאר הגויים ולכן אין דין טומאת אוהלים השווה בכל בני ישראל חל על עליהם?
2) הִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה פֶּרֶק ו, הֲלָכָה ט: כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאַבְרָהָם, קֹדֶשׁ; אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר "אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (בְּרֵאשִׁית יח, ג), הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּלוֹט -- חֹל, חוּץ מִזֶּה: "אַל נָא, אֲדֹנָי. הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן" (בְּרֵאשִׁית יט, יח - יט) כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין, קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִיכָה, חֹל. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּנָבוֹת, קֹדֶשׁ. הֲלָכָה י: כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים -- קֹדֶשׁ, וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין; חוּץ מִזֶּה: "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה" (שיר השירים ח, יב). כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל -- חֹל, חוּץ מִזֶּה: "אַנְתְּ מַלְכָּא, מֶלֶך מַלְכַיָּא" (דָּנִיאֵל ב, לז), וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין. האם משתמע מהלכות אלה שהביטוי "יֶשׁ- לְאֵל יָדִי" התורתי הוא קודש?
3) הִלְכוֹת מְגִילָה פֶּרֶק א, הֲלָכָה א: ... וַאֲפִילוּ כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן, מְבַטְּלִין עֲבוֹדָתָן וּבָאִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה... נראה פשוט שהם מפסיקים לזמן - מה את עבודתם וקוראים, אם - כן למה יש מחלוקת בין הפוסקים הראשונים בנוגע להלכה הזאת? בברכת התורה, אליעזר