דילוג לתוכן העיקרי

שיטת הרמב"ם בהגדרת ימי זיבה

שאלה

לכבוד הרב ערוסי שליט"א,
א. מה היתה דעת הרב קאפח בפשט שיטת הרמב"ם בסדר ימי נידה וימי זיבה - האם כלכאורה פשט דבריו שמדובר בסדר קבוע ומוחלט של 7 ימי נידה ו - 11 ימי זיבה, גם אם יצא שוסתה הקבועה תיפול בימי זיבה, או כשיטת החוו"ד ברמב"ם שלפיו הסדר הנ"ל הוא רק היכא שאין לאשה וסת קבוע (או שמא אחז הרב קאפח בגישה אחרת)?
ב. מה דעת כת"ר בפשט דברי הרמב"ם?
ג. האם כת"ר מכיר את מאמרו של פרופ' לוינגר בעניין ואת טענתו שהרמב"ם סבר כשאר הראשונים אך 'פישט' את דבריו כניסיון להתמודד עם המצב החמור ששרר בתקופתו במצרים (שידוע גם מאחת מתשובותיו ובהן יוצא כנגד טבילת נשים בבית המרחץ וכיו"ב), ואם כן, האם אפשר לקבל טענה כזו? בברכה, אפרים

תשובה

א -
ב. שיטת הרמב"ם שמדין תורה שכל ימיה של האשה מיום שיקבע לה וסת עד שתמות, תספור לעולם שבעה מתחילת יום הווסת, ימי נידה, ואחריהן אחד עשר ימי זיבה, עד שיעקר הווסת ליום אחר (איסורי ביאה, פ"ו, הל' ד מהדורת מכון מש"ה), ובהערה ה (שם) מציין מורנו הרב יוסף קאפח: "עבור ולידה בלבד הם שעוקרין את הוסת ליום אחר לעניין זה, ומשנים ימי נידה וימי זיבה...".
ג. אינני מכיר את המאמר של פרופ' לווינגר ולכן אינני יכול להתייחס לשאלתך.