ברכת שהחיינו במועד
שאלה
מנהג עדתינו לברך ברכת שהחיינו במועדים (חגים) בבית הכנסת, כלומר: גדול בבית הכנסת מברך והציבור עונה אמן. האם מנהג זה נכון או טעות? אם תשובת הרב היא שאפשר להמשיך לברך בבית הכנסת, עולה השאלה מה עם הנשים בבית, האם האבא יברך שוב ע"מ להוציא את אשתו ידי חובה?
תשובה
המנהג הנפוץ בעדתנו הוא שברכת שהחיינו היחידה שמברכים בביהכ"נ ברוב עם היא בערב יוה"כ, ובד"כ מצוות גם הנשים, כי אין קידוש בליל יוה"כ. משום שאין אכילה. בשאר המועדים מברכים שהחיינו בעת הקידוש, בלילה. שהיא ברכת שהחיינו על המועד עצמו, ובברכה זו חייבות גם הנשים, והן שומעות ויוצאות ידי חובה. ואילו בברכות שהחיינו בשחרית במועדים, הן על המצוות כגון הלל שלם, לולב, ונשים פטורות ממצוות אלו.