1. כשם שאין מקשים על האגדה, כך אין מקשים על מנהגים שיסודם בדברי אגדה. ולא חלילה מתוך זלזול בדברי אגדה, אלא מתוך תובנה שלדברי אגדה יש כללים איך לפרשם. ואף שאמת הדבר שחז"ל אמרו שעיקר הגאולה ביום (ויש לכך הסבר), אבל סוף חז"ל נתנו ביטוי לגאולה כשהיא מתחילה מן הלילה. וחייבו לקרוא את המגילה כבר מן הלילה, ומברכים שעשה נסים. וכן כל לילה, כמו ביום, מברכים על הגאולה אחרי ק"ש. וכל עצמו של ליל הסדר, שבו יש ברכה מיוחדת על הגאולה, הוא בלילה. כללו של דבר, דברי חז"ל באגדה יש לדעת כיצד לבארם, וזו היא שיטת הרמב"ם. והמנהג הקדום של אבותינו שהיו אמונים על משנתו. אך יש שפירשו דברי האגדה הפשוטה, ואף גם שינו מנהגים ונוסחאות כדי לתאמם לדברי האגדה. ולכן כל מה שמורנו הרב יוסף קאפח רצה לקיים את הנוסח הקדום של יהודי תימן, שבו אמרו ובא לציון גואל גם בלילה, בכל מוצ"ש. והסתייע בדברי מרן שצמצם המנהג להשמיט את ובא לציון רק לתשעה באב שחל במוצ"ש. וד"ל. ועיין מ"ב, או"ח, תקנט, סק"ו, שהביא שלושה טעמים מדוע אין אומרים במוצ"ש שחל בו ת"ב, ובא לציון גואל.
2. הפלטה בתור שכזו, דהיינו אש חשמלית מכוסה, היא בשימוש יום יומי אצל רבים, שלא משתמשים בכיבוי גס. ההבדל בין פלטה של שבת לפלטה של חול, הוא רק הכפתורים להפעלת הפלטה או להפסקת החשמל או הנמכתו והגבלתו. ויש גם שמשתמשים בפלטה של שבת לחול, ולכן די בכל אלה כדי לגזור עליה משום עובדין דחול.