מתנות עניים
הרב שלום! אני מתעסק בימים אלו (בלימוד) בענין מתנות עניים - במשניות וברמב"ם. התחלתי ממסכת פאה. התקשיתי בענין מסויים בדברי הרמב"ם ורציתי לשאול את הרב.
הרמב"ם בתחילת מתנות עניים מתעסק במצוות הפאה ובין השאר נותן אמירות כלליות על מתנות עניים - הוא מזכיר שמתנות עניים חובתם מדאו' בארץ "... ואומר אני..."- כך ממשיך הרמב"ם שחובתם בחו"ל מדבריהם. ולכאו' קשה לי - הרי הרמב"ם, לפני שהתחיל את ההלכות - מנה את המצוות שהוא הולך לציין בהלכותיו שכולם תחת הכותרת של 'מתנות עניים ' ושם מנה גם את חובת נתינת הצדקה וא"כ קשה איך אחרי זה בפרק א' אומר שמתנות עניים - חובתם בחו"ל 'מדבריהם'?!! - היתכן שחובת נתינת צדקה בחו"ל תהיה מדרבנן?!
בפרק א' הל' יג אומר הרמב"ם: "מתנות עניים שבשדה.. ובהל' יד: "כל מתנות ענים האלו נוהגות מן התורה אלא בא"י בתרומות ובמעשרות, הרי הכתוב אומר ובקצרכם את קציר ארצכם". ואילו בפרק שביעי פותח הרמב"ם: "מצוות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל... שנאמר פתח תפתח את ידך לו..." הנה כי כן, למרות שהרמב"ם כלל אותם מתחת לכותרת אחת "מתנות ענים", הרי בהמשך ההלכות מציג הרמב"ם מקור המצוות מן התורה תוך הפרדה בין מתנות שבשדה לבין חובת הצדקה. בנוסף, כולל הרמב"ם בפרטי מצוות הצדקה (פרקים ז - י) גם חובת צדקה לאו דוקא לעניים אלא גם לשבויים, יתומים וכדו'.