1. אם ביטל את החמץ מלפני הפסח, הרי שאין עליו איסור תורה, רק חובת ביעור מדרבנן, ואם ימכור, הרי ביטל את הביטול ועבר על איסור תורה עד למכירה. ולכן אינו יכול למכור, רק לבערו, מדרבנן. ואם הוא לא ביטל את החמץ מלפני הפסח, הרי שהוא עבר על בל ייראה ובל יימצא. עד שזכר שיש לו חמץ כזה, אותו חמץ כבר נאסר בהנאה, הוא לא יכול לבטלו, ולא למכרו, אלא לבערו מדאורייתא.
2. אם הגנב היה יהודי, הרי החמץ הזה עבר עליו הפסח ואסור בהנאה. ואם הגנבה היה גוי, הרי החמץ מותר ליהודי. כיוון שהגוי כבר הפקיע את בעלות היהודי מן החמץ ע"י הגניבה.